מישהו שאל בתגובות למה שמישהו יישאר בארץ אחרי מה שאני כותב, והתשובה הפשוטה (והלא דתית) היא:

הבעיות שלנו נראות כמו הצרות של רוטשילד ביחס לבעיות של העולם שבחוץ. הלוואי עליהם הבעיות שלנו. תפריט הבעיות שלהם חמור בהרבה ופתיר הרבה פחות:

- קריסה דמוגרפית אפוקליפטית.
- מערכת אוניברסיטאית ששטפה את הדור הצעיר לכיוונים משוגעים באמת.
- משברי מהגרים בלתי פתירים.
- מלחמת תרבות גלויה בין גברים ונשים.
- מוסד משפחה מפורק לחלוטין.

כמאמר המשורר: קר שם בחוץ. מתי תקלטי שהחיים זה לא קיבוץ?