** כמוסת הזמן של ליברמן 

ליברמן הציע אתמול לחזור ביו"ש לאופציה הירדנית של שנות ה-70, כלומר להזמין את ירדן לנהל את הערבים ביו"ש עבורנו במקום הרשות הפלסטינית. כאשר נתניהו הטיח בו שהוא לא העלה בדעתו שליברמן הוא כל כך שמאלן שהוא מעז להציע להזמין את ירדן ליו"ש, ליברמן שלח אותנו לכתבה **משנת 2007** שבה נתניהו אומר דברים דומים למדי. 

ובכן, הכתבה הזאת היא אוצר של ממש. היא מזכירה לנו איפה הייתה הציבוריות הישראלית שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה ושנה וחצי לאחר ההשתלטות של החמאס על עזה. אם פותחים את הכתבה בפנים מגלים שנתניהו עם החטיבות הירדניות שלו הוא בכלל הסמן הימני של המפה.

**דברים שרואים מכאן**

20 שנה לאחר השתלטות החמאס על עזה ושלוש שנים לאחר הטבח של שמחת תורה הכתבה הזאת נראית כמו מוצג מוזיאוני מהתקופה הפלאוליתית, והציטוטים בה נראים לנו היום הגיוניים בערך כמו הציורים ההזויים במקדשים של מאצ'ו פיצ'ו.

אני לא רוצה לסנגר כאן על נתניהו של אז. אני רוצה שתבינו איפה השיח הישראלי היה. נתניהו מצוטט בכתבה על תקן יו"ר **האופוזיציה** **הימנית**, וממש כמו שליברמן של היום מסביר לחבריו בגוש השמאל שהרשות הפלסטינית היא לא פתרון, גם נתניהו של 2007 טוען טענה רדיקלית: הוא מסביר שהרשות הפלסטינית היא לא הפתרון. 

נתניהו מסביר שהיא לא יכולה לנצח לבדה את החמאס, ולא תצמח לנו ממנה ישועה. לכן, מכיוון שזה ברור מאליו שאנחנו לא רוצים שום קשר לשליטה ממשית ביו"ש, אז אין ברירה אלא להזמין את הירדנים למסיבה. חשוב להבין. ההקשר הוא האבחנה הימנית בדבר חוסר יכולתם של הפרטנרים האהובים והחביבים ברמאללה לספק את הסחורה. 

במקביל לכך, נתניהו מוזכר על רקע התפאורה הקלאסית שלו: לא כדאי לסמוך על הפלסטינים יותר מדי, אבל מה שיותר חשוב זה לגייס תמיכה בארצות הברית בקרב שתי המפלגות למאבק בגרעין האיראני. הישראלים אולי חושבים שזה לא רציני, אבל האמת היא שצומח עלינו איום קיומי במזרח שצריך להיאבק בו! כאן שוב המקום להזכיר שזו כתבה מלפני 20 שנה למי ששכח לרגע.

**ומה נציגי הממשלה חשבו אז?**

הדברים מתבהרים על רקע דבריהם של **אולמרט ולבני** שמייצגים את הממשלה והקו המדיני שלה. אולמרט ולבני מסבירים בכתבה שהאופק המדיני זורח בורוד. בניגוד לדברי נתניהו, אין אצלם כמעט שום פקפוק בפוטנציאל של הרשות הפלסטינית, אם רק ניתן להם לפרוח ולהפוך למה שהם יכולים להיות עם הזמן: פרטנר אוהב שלום ורודף שלום.

השתלטות החמאס על עזה נוסכת בנו תקווה, מכיוון שזה יוצר בידול בין עזה לרשות הפלסטינית, ומאפשר לרשות להפוך לאלטרנטיבה שוחרת השלום והדו קיום שאנחנו מקווים שהיא תהיה. מהבחינה הזאת החמאס בעזה הוא נכס. הוא מאפשר ליו"ש להפוך לגן עדן פלסטיני עלי אדמות.

אולמרט ולבני לא שוכחים לציין שהשתלטות החמאס על עזה היא דבר שאנחנו רואים בעין רעה, ואנחנו לא משלימים איתו בשום פנים ואופן. אנחנו ממשיכים להיאבק בו באמצעים מדיניים וצבאיים. רק חשוב שהמאבק בחמאס בעזה לא יסנוור אותנו ביחס להזדמנויות המדיניות הנפלאות עם הרשות הפלסטינית ברמאללה, שמשום מה בחרה להתאחד עם החמאס ב-2006, אבל עכשיו הבינה את טעותה - ברוך השם.

בקיצור, תבינו באילו אשליות חיינו אז, ולא תופתעו מכך שכעבור 20 שנה שילמנו את הריבית. ההפתעה היחידה היא שזה לקח כל כך הרבה זמן.

[הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי](https://t.me/EliyahuBA)