** רציפות** **ושינוי בקונספציה הישראלית **

המכנה המשותף בין דבריו של נתניהו לפני 20 שנה לדבריו של ליברמן אתמול הוא הנסיון להפוך את הערבים ביו"ש לבעייה של מישהו אחר מתוך הבנה שהרשות הפלסטינית היא לא פתרון אמיתי. 

ההבדל הוא בכך שקהל היעד של הרעיון הזה השתנה והתכווץ במהלך 20 שנה, אלפי הרוגים ודור שהתחלף.

הדבר האחרון שהישראלים של 2007 רצו לשמוע הוא שאנחנו צריכים לפרק את הרשות ולהשתלט עליה בעצמנו. רבים מבין הישראלים חשבו שהרשות הפלסטינית עצמה היא הפתרון. רבים אחרים חשבו שהיא לא פתרון, אבל רצו פתרון שאיננו כולל את השלטון הישראלי ביהודה ושומרון. אליהם פנה אז נתניהו ואמר שצריך להביא את הירדנים.

ב-2026 כמעט ולא נשארו בישראל אנשים בשמאל ובמרכז שחושבים שהרשות הפלסטינית היא פתרון, ואילו בימין נוצרה מאסה גדולה של אנשים שמבחינתם השלטון הישראלי ביו"ש הוא יעד ולא אסון. לכן, נתניהו של 2026 מזדעזע מליברמן של 2026 למרות שליברמן של 2026 אומר את מה שנתניהו אמר ב-2007. 

מה שקרה זה שנתניהו נע ביחד עם הקהל שלו לאזורי החיוג של הסיפוח והשלטון הישראלי הבלעדי, ואילו ליברמן מספק היום את הסחורה לקהל שעדין תקוע בימין של 2007.

**במילים אחרות:**

- הקהל של נתניהו ב-2007 רצה לשמוע שהרשות היא לא פתרון ולא רצה לשמוע על סיפוח, אבל הקהל של השמאל והמרכז ב-2007 רצה עדיין לשמוע שירי שלום בכיכר.
- הקהל של נתניהו ב-2026 רוצה לשמוע על סיפוח וניצחון, ואילו הקהל של השמאל מרכז ב-2026 כבר פתוח למחשבה שהרשות היא לא הפתרון, אבל לא רוצה לשמוע על סיפוח, ומבין שאין לו פתרון.

כאן נכנס ליברמן ואומר להם: יש לי עבורכם תרופת קסם היישר מבית המרקחת של יגאל אלון: הירדנים יפתרו את הבעיות שלנו ביו"ש.