**עזה: מפשיטות לכיבוש על צומת הפוליטיקה** 

שלוש השנים הארוכות של המלחמה בעזה טשטשו אצל הישראלים את התמונה של האירוע לסלט אחד גדול: "נלחמנו, עשינו עסקאות, נגמר". את הערפל הזה בראש כדאי להחליף בסדר ובבהירות.

האמת היא שהמלחמה לא הייתה אירוע רציף, אלא שלבים שונים מאוד שיש קשר מובהק ביניהם לבין זהות האנשים שניהלו את המלחמה בדרג המדיני ובדרג הצבאי. Once you see it - you cannot unsee it , כמו שאומרים באנגלית.

**את המלחמה אפשר למעשה לחלק ל-4 שלבים מרכזיים:**

1. ההתקפה הראשונית (נובמבר 23-ינואר 24). 
2. תקופת הפשיטות (ינואר 24-אוקטובר 24). 
3. תקופת "המעבר" (אוקטובר 24-מרץ 25). 
4. תקופת הכיבוש והשיטוח (מרץ 25-אוקטובר 25) 

כדאי מאוד לישראלים להיזכר, שהתקופות האלה במלחמה לא השתנו מעצמן באופן טבעי עם מיצוי של השלבים, אלא הן משקפות את החילופים הפוליטיים והצבאיים באופן כמעט מלא:

**תקופת הפשיטות **הייתה תולדה ישירה של הרוב של גנץ וגלנט בקבינט המלחמה לצד ההדרה של בן גביר וסמוטריץ' מקבלת ההחלטות, והשליטה של הרצי הלוי במטכ"ל. לאורך התקופה הזו צה"ל ביצע רק מבצע כיבוש גדול אחד: רפיח ופילדלפי, וגם הוא היה נגד דעת חצי מהקבינט והמטכ"ל.

**תקופת המעבר** היא התוצאה של פרישת גנץ ואייזנקוט מן הממשלה (על רקע רפיח וה"סירוב לעסקה"), ובעיקר של פיטורי גלנט והחלפתו בכ"ץ וכניסתם של סמוטריץ' ובן גביר לקבינט המצומצם. השיא של התקופה הזאת הוא ב"קרב ג'בליה השלישי" שכבר נועד לשטח את המרחב, ובשיטוח ההדרגתי של העיר רפיח, וזאת תוך הגעה של מערכת היחסים בין הממשלה למטכ"ל לרתיחה.

**תקופת הכיבוש** **והשיטוח** היא התוצאה של החלפת הרצי הלוי ופינקלמן באייל זמיר ויניב עשור, וברוח הגבית של ממשל טראמפ לאחר הכרעת החיזבאללה בלבנון ומיצוי עסקת החטופים ה-2. כאן ישראל עוברת למבצעי כיבוש ושיטוח מובהקים בשרשרת רציפה **מעוז וחרב **דרך **מרכבות גדעון** וכלה **במרכבות גדעון ב'**, וזאת תוך המשך המתח בין הדרג המדיני למטכ"ל, אבל בטמפרטורה נמוכה יותר.

**המלחמה לא מתגלגלת לבד**

היעדים, השיטות וההתנהלות תלויים בשאלה מי עומד בראש המערכת ומי מכתיב את הטון. לאורך כל הפאזה הראשונה של המלחמה הטון הוכתב על ידי הרצי הלוי, גלנט וגנץ. בהדרגה המטוטלת עברה לצד השני, וגם השיטות בהתאם.

הפשיטות לא הפכו לכיבוש סתם ככה. הפשיטות הומרו לכיבוש, כי האנשים שהאמינו בפשיטות מצאו את עצמם מחוץ לשולחן קבלת ההחלטות, והאנשים שהאמינו בכיבוש נכנסו אליו. לעומת זאת, עד סוף המלחמה לא נלקחה אחריות ישירה על האוכלוסייה העזתית, מכיוון שהדרג הצבאי התנגד לכך עד תום.

בתרשים ציר הזמן לעיל אפשר לראות את זה בבירור, כאשר ציר הזמן של המלחמה הוא בחלק העליון, וציר הזמן של הפוליטיקה בחלק התחתון. שלבי המלחמה מסומנים בצבעי הרקע. כדאי מאוד לחשוב על זה כאשר אנחנו בוחרים מי יעמוד בראש מערכות הביטחון הלאומי שלנו.

[הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!](https://t.me/EliyahuBA)