‏

‏על פי חוק - כאשר עובד משרד מבקר המדינה מבקש מעמד של חושף שחיתויות, יו״ר הכנסת ממנה שופט בדימוס שיבדוק את הטענות. החוק קובע שיו״ר הכנסת ימנה את השופט לאחר היוועצות בנשיא העליון. 

‏אלא ש… אוחנה מסרב להכיר בעמית כנשיא העליון. 

‏מה עשה? התחבט והתחבט. בסוף מצא פתרון: 

‏הוא לא יפנה בעצמו, אלא ישלח את יועמ״שית הכנסת שתעשה זאת בשמה. היועמ״שית לא תפנה לנשיא העליון אלא למנהל בתי המשפט כדי שהוא יפנה לנשיא העליון (מבטיח לכם!)

‏נשיא העליון קיבל את הפנייה, והורה ליועמ״שית הכנסת: על פי חוק, הבקשה צריכה להיות של יו״ר הכנסת. נא לשלוח פניה חדשה מיו״ר הכנסת.

‏העניין התעכב בחצי שנה נוספת. 

‏לאחר חצי שנה, ושיחות תיאום על הניסוח שאוחנה יסכים לחיות איתו  - יו״ר הכנסת אוחנה התקפל. 

‏יועמ״שית הכנסת שלחה פנייה חדשה, ובה היא כתבה שהפנייה היא על דעת יו״ר הכנסת. 

‏רמה גבוהה.  גם התעסקות בשטויות, וגם בסוף בכלל  מתקפל.

‏לא בשולי הדברים - עמית התעכב מאוד בהמלצתו ליו״ר הכנסת, דבר שהצריך את המתלוננת להגיש עתירה לבג״ץ, ולכן בג״ץ פסק היום נגד נשיא העליון הוצאות.

‏אירוע שאני לא מכיר כמותו.