האסטרטגיה האיראנית כרגע היא לנסות לתקוע טריז בין ישראל לארה"ב באמצעות סוגיית לבנון. גם אם כרגע זה לא קורה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאגרסיביות האיראנית משיגה תוצאות.

אנחנו נמצאים יותר מעשר שעות מאז שרה"מ נתניהו הודיע כי הורה לצה"ל לתקוף בדאחיה - ותקיפה אין. זה לא קורה בחלל ריק, אנו בעיצומו של אירוע לא טוב.

להערכתי (לא מידיעה) זה יסתיים בתקיפה ישראלית סמלית - איזושהי דיונה בדאחיה, או מה שנהוג לכנה במקומותינו "דרדל'ה", כדי להימנע מהתקפלות ישראלית מלאה.

באשר לדיבורים בשעות האחרונות על אפשרות של הפסקת אש מוחלטת בקווים הנוכחיים בין ישראל לחיזבאללה, זו הצעה רעה.

אמנם צה"ל שיפר מאוד את אחיזתו בשטח ויצר רצועת ביטחון מעובה, אך התחייבות לאפס תקיפות וסיכולים היא נסיגה אחורה מתנאי הפסקת האש של המערכה הקודמת בלבנון (מבצע חיצי הצפון), ולמעשה מהווה צ'ק פתוח לחיזבאללה לחזור ולהתעצם (גם אם בתנאים קשים יותר, עם איראן מוחלשת)

אנחנו מתקרבים מאוד לנקודה שבה רה"מ נתניהו יצטרך להתייצב באומץ מול הנשיא טראמפ ולומר לו שישראל לא יכולה יותר להכיל את האירוע בצפון בגלל חששות אמריקניים במפרץ. הפרדת כוחות בהסכמה (ככל שניתן) גם תיתן לישראל חופש פעולה גדול יותר מול איראן, מה שעשוי בסופו של דבר לשחק לידיו של טראמפ, ולדחוק את איראן להסכם בתנאים שעליהם הוא מתעקש.