ישראל נכנסה לתהליך מסוכן של מדרון חלקלק בלבנון. כך זה קרה וממשיך לקרות, שלב אחר שלב:

עד להחלטה החד-צדדית של הנשיא טראמפ להפסיק את התקיפות נגד איראן, ישראל הייתה חופשיה לתקוף בלבנון, למעשה כראות עיניה. 

עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן, איראן ניסתה להכליל בה גם את לבנון. בעקבות לחץ אמריקני ישראל נענתה באופן חלקי: הפעילות ההתקפית לא פסקה, אך מותנה. 

בשלב הבא נחתם הסכם בין ממשלות ישראל ולבנון בחסות אמריקנית. הסכם זה דרש מחיזבאללה להסיג את כל כוחותיו מצפון לליטני, וקבע כי עצם נוכחותם מדרום לנהר מהווה הפרה. 

היישום בשטח של סעיף זה היה המשך התקיפות היזומות של צה"ל נגד מחבלי חיזבאללה מדרום לליטני, תוך צמצום הפעילות ההתקפית מצפון לנהר להסרת איומים או תגובה לפעולות יזומות של חיזבאללה. 

בהמשך הושגה גם הבנה עם האמריקנים לפיה ישראל תימנע מתקיפות בדאחיה וחיזבאללה ימנע בתמורה מתקיפות בשטח ישראל. אם חיזבאללה יורה לשטח ישראל - צה"ל מגיב בדאחיה באופן מדוד. 

בצעד זה ישראל ויתרה על מנוף לחץ משמעותי, אך קיבלה תמורה לא מבוטלת - חיזבאללה אכן הפסיק לירות ליישובי הצפון. כשהארגון ניסה לשבור את המשוואה הזו בעקבות ההסכם שהסתמן בין ארה"ב לאיראן, ישראל תקפה בסופו של דבר בדאחיה וחיזבאללה נאלץ לנצור את האש לצפון. 

לעומת זאת, בעקבות ההסכם בין ארה"ב לאיראן ישראל ביצעה ויתור משמעותי ביחס להבנות הקודמות: הימנעות מתקיפות יזומות נגד מחבלי חיזבאללה במרחב שבין הליטני לקו הצהוב. זהו צעד בעייתי ביותר משתי סיבות:

1. זה המרחב שבו התנהלה רוב הלחימה.

2. המשמעות היא שישראל מקיימת בהקשר זה את ההסכם בין ארה"ב לאיראן, שהיא אינה חלק ממנו, במקום את ההסכם שנחתם בין ישראל ללבנון בחסות אמריקנית. 

זו הנקודה שבה, לדעתי, רה"מ נתניהו היה צריך למתוח קו אדום גם מול הנשיא טראמפ ולומר לו: "הגענו בינינו להסכמות כשביקשת שנמתן את פעילות צה"ל בעקבות המו"מ שניהלת עם איראן. כיבדתי את בקשתך זו על אף המחיר הגלום בכך מבחינת ישראל, וכעת יש לעמוד בהסכמות אלה - ישראל לא תסכים לפתוח אותן פעם נוספת בגלל לחץ איראני". 

העובדה שישראל לא עמדה על שלה בנקודה זו הגדילה את התיאבון של איראן, מה שכבר החל לבוא לידי ביטוי: הבוקר התבשרנו כי מעל ראשה של ישראל הוקם מנגנון ל"פירוק חיכוכים" בלבנון שבו חברות איראן, ארה"ב, קטאר, פקיסטן ולבנון. ישראל אינה חברה בו, אך תידרש בהמשך למלא אחר החלטות שיתקבלו בו.

בכך איראן מקבלת מעמד כמעט רשמי בלבנון - בניגוד גמור למדיניות שביקש הנשיא טראמפ לקדם, וכמובן בניגוד מובהק לאינטרס הישראלי והלבנוני. 

לזכותו של נתניהו יאמר כי נראה שהצליח לגרום לטראמפ להבין שאין מה לדבר כרגע על נסיגה ישראלית מלבנון - אך בקצב הזה ייתכן שגם דרישה אמריקנית כזו תגיע. 

בהקשר זה, יש לשים לב לכך שבימים הקרובים תיתכן נסיגה מצומצמת של צה"ל לטובת פיילוט שבמסגרתו ייכנס צבא לבנון לתא שטח מצומצם מדרום לליטני, שטוהר מנוכחות חיזבאללה. איראן וחיזבאללה יציגו זאת כהישג שלהן, אך בפועל זהו צעד שסוכם עליו עוד לפני ההסכם בין ארה"ב לאיראן, במסגרת המו"מ בין ישראל ולבנון. 

בשורה התחתונה: ישראל הפכה את הקו הצהוב בדרום לבנון לקו האדום שלה מול ארה"ב, חיזבאללה ואיראן, וכרגע נראה שקרב הבלימה הזה הצליח. מנגד, הוויתורים החדשים שביצעה ישראל מסכנים את חיילי צה"ל, מהווים השלמה דה-פקטו עם נוכחות חיזבאללה מדרום לליטני, מעניקים לאיראן מעמד כמעט רשמי בלבנון, ומגדילים את התאבון של המשטר האיראני לשחוק עוד ועוד את העמדה הישראלית בלבנון.