⛰ עוד קצת בנוגע להר דב 🐻 מה שמרגיז כל כך בסיפור של הר דוב הוא שמדובר בעיניי בתקלה חמורה במקצוע הצבאי

⛰ עוד קצת בנוגע להר דב 🐻

מה שמרגיז כל כך בסיפור של הר דוב הוא שמדובר בעיניי בתקלה חמורה במקצוע הצבאי: אי ניצול הזדמנות.

תולדות המלחמות מלאות בחוסר ניצול הזדמנויות מאינספור סיבות טובות יותר וטובות פחות, אבל תירוצים כמו חול ואין מה לאכול. בפועל אנחנו עוד פעם השארנו משימה מתבקשת שניתן היה לבצע בזמן אמת - לדור הבא. אנחנו עושים כל מה שצריך כדי שגם לילדים שלנו יישארו משימות.

למה זה קרה?

1. צה"ל גייס מעט מדי מילואים. במהלך הכיבוש של הקו הצהוב בלבנון צה"ל הפעיל אך ורק את המערך הסדיר ושתי חטיבות במילואים. בשביל להתקדם במקביל בכל הגזרות באופן מאובטח צריך היה אובייקטיבית יותר כוחות. זה נכון שזה נעשה בגלל שחיקה קשה מאוד של המערך, אבל זה באמת היה הדבר האמיתי.

2. צה"ל היה בטוח שיש זמן לטייל בלבנון מכאן ועד יוני. הנחת העבודה שהייתה שקופה לחלוטין עד לדרג של הפלוגות היא שיש זמן להתקדם באופן זוחל במרחב דרום לבנון מפורים ועד שבועות, ושאין לחץ. יש הפרדת זירות מדינית, ואין שום סיבה שטראמפ יתערב במה שאנחנו עושים בלבנון. הזמן לצידנו. רק שהוא לא היה לצידנו.

כל זה - אלה מחשבות של חצי הכוס הריקה. ברור שיש גם חצי כוס מלאה, והיא מלאה למדי. בגלל יוזמה ודחיפה בשטח של מפקדי אוגדות בעלי יוזמה צה"ל יצא לתמרון בלבנון שהמטכ"ל התנגד לו. ההנחה בצמרת הייתה שצריך לרכז את כל תשומת הלב באיראן, ויהיה זמן לטפל בלבנון בנפרד - אם בכלל יהיה צורך.

ברוך השם, מפקדי האוגדות הצליחו לגנוב מספיק סוסים ולהתקדם על הקרקע עוד קצת ועוד קצת ועד קצת, ולבסוף הם גם רתמו את הדרג המדיני - עד שבסוף נוצרה רצועה עמוקה יחסית שבימינו נחרשה כולה, ואפילו עוגנה בהסכמים מדיניים.

אבל לא חראם על מה שלא הושג בגלל אופטימיות לא מבוססת (שיש זמן) ופסימיות לא מבוססת (שאי אפשר לגייס אפילו חטיבה אחת נוספת)? במבחן התוצאה אחד המקומות הרגישים ביותר בגבול עם לבנון נשאר במצב כמעט זהה למצבו טרם המלחמה, בעוד שהשטיפה של כל הנוכחות הלבנונית הג'יהאדיסטית מהרכס הייתה בהישג יד.