רודריגו דה פול על האגדה מסי: ״אני לא יודע למה, אבל באימון הראשון מצאנו את עצמנו רצים יחד, רק שנינו.

רודריגו דה פול על האגדה מסי:

״אני לא יודע למה, אבל באימון הראשון מצאנו את עצמנו רצים יחד, רק שנינו. הייתי צריך להתנהג כמו חבר קבוצה רגיל, אם אפשר לומר כך.

כי בסופו של דבר לבשנו את אותה חולצה, אבל בתוכי היו הרבה רגשות.

ככל שעברו הימים, אני חושב שהאופי שלי תמיד דחף אותי להתקרב יותר ולשבור מחסומים.

אני לא יודע אם הייתי עושה את אותו הדבר היום, אם הייתי מבוגר יותר, אבל הלכתי, דפקתי על הדלת שלו ודיברתי איתו, והתחלנו לחלוק כמה דברים: מאטה, משחק טרוקו.

ומשם התחלנו לעבור את מחסום ההערצה. זו כבר לא הייתה רק הערצה למודל לחיקוי, משהו גדול יותר התחיל להיווצר.

הוא גרם לי לצמוח, לא רק מבחינה ספורטיבית אלא גם מבחינה אישית. הפכתי לאדם טוב יותר, לבן אדם טוב יותר, לספורטאי טוב יותר, לאבא טוב יותר ולחבר טוב יותר.

אני רואה בעיניים של הילדים שלי את הגאווה בכך שאבא שלהם אלוף העולם. אני רואה את זה בעיניים של אמא שלי כשהיא מדברת על מה שהשגתי, ואין לי שום ספק שזה לא היה אפשרי בלעדיו.

ובמקום מסוים, אני מרגיש שכל ארגנטינאי התחיל להרגיש שיש לו קשר מיוחד למסי. העולם עדיין רואה אותו כפי שהוא: המכונה הזו שלא עוצרת, השחקן הטוב בהיסטוריה.

אבל מי שנולד בארגנטינה רואה משהו אחר, משהו שגורם לקשר היום לומר: אני וליאו, אני מכיר אותו, אני יודע מי הוא. וזה משמח אותי מאוד.

אני רוצה להגיד לו שאני אוהב אותו. הוא יודע שבשבילי הוא אח, ושיש לו לב ענק. ביום המשחק זה יכאב לנו מאוד, ואני מאחל מכל הלב שהוא יחזור הביתה עם היום הגדול ביותר בחייו.

הוא איחד אותנו שוב סביב מטרה אחת. ואני מקווה שנצליח להראות לעולם שהוא האדם שאנחנו אוהבים יותר מכל אחד אחר״.