הפרשן העיראקי איברהים מוסא: 🇰🇿 🧕🏻 בקזחסטן נמשכת ההיסטריה סביב האיסור על לבישת חיג'אב בבתי הספר — איסור

הפרשן העיראקי איברהים מוסא:
🇰🇿 🧕🏻 בקזחסטן נמשכת ההיסטריה סביב האיסור על לבישת חיג'אב בבתי הספר — איסורים המזכירים את אלה שמטילים כמה מהמשטרים הערביים והמרכז־אסייתיים, הקרובים מבחינה מעמדית לשלטון הקזחי.

🇮🇱 ✅ אז למה אני מספר לכם את זה? רוצים קטע?

בישראל אין שום איסור על מוסלמים בכל הקשור ללבוש: נערות ערביות יכולות להגיע בחופשיות לבתי ספר ולאוניברסיטאות כשהן עוטות חיג'אב, ואין אפילו איסור בחופים על נשים להיכנס למים בבורקה.

יותר מזה: בישראל פועלים עשרה בתי דין שרעיים, ודיני המשפחה של המוסלמים מבוססים על השריעה — על זה, אגב, כבר כתבתי.

ואגיד אפילו יותר: אין בישראל איסור על הקמת ארגונים דתיים מוסלמיים או מפלגות פוליטיות אסלאמיות. ערבי או מוסלמי שחי בישראל יכול לקיים את דתו בחופשיות, ואם ירצה — הוא יכול בפומבי לשלוח לעזאזל גם את נתניהו, גם את בן גביר וגם את כל ההנהגה הציונית והצבאית. אפשר לבקר אותם על המבצע הצבאי בעזה, ובעצם על כל דבר אחר — בפומבי או בשיחה במטבח ליד הנרגילה — ושום דבר לא יקרה לו בגלל זה.

🇵🇸 ישראל אפילו אינה כולאת ערבים שאינם מכירים בשלמותה הטריטוריאלית, מנקודת מבטה, או בגבולות שהיא עצמה קבעה. כלומר, אתה יכול בהחלט לומר ברצינות שישראל צריכה להתקיים בגבולות 1967, ואפילו לסבור שצריך להקים מדינה פלסטינית.

➕ ולכן, אם לא מעקמים את המציאות ופשוט אומרים אותה כפי שהיא: ישראל, בכל הקשור לרמת הזכויות והחירויות של מוסלמים, באמת יכולה ללמד לקח לא מעט מדינות בעלות רוב מוסלמי. ואם מדברים באופן כללי על זכויות אזרח וחירויות — ישראל, למעשה, עולה על כל מדינה בעולם המוסלמי. וגם זה פשוט נתון שקשה להתווכח איתו.

🕎 אפילו יש כאן אירוניה: בפרלמנט הישראלי יושבים כמה חברי כנסת ערבים בולטים ממפלגת חד"ש, ובראשם איימן עודה. חלק מהפוליטיקאים הערבים האלה יכולים אפילו שלא להכיר בישראל עצמה, לא לאהוב יהודים ולחיות במדינה שהם מתנגדים לציונות שלה — ובכל זאת הם נבחרים לכנסת, מקבלים משכורות ותנאים מכספי המדינה, נוסעים ברכבי שרד עם נהגים ומעסיקים עוזרים שמקבלים את שכרם מתקציב המדינה.

והצד השני של הסיפור הוא שגם יהודי בישראל יכול, בבית שלו, למתוח עליהם ביקורת חריפה ככל שירצה — כל עוד אינו חוצה את גבולות החוק.

❗️כן, "החינוך הציוני" בישראל, בכל הנוגע לזכויות דתיות של מוסלמים, הוא בפועל דמוקרטי וחופשי יותר מאשר במדינות מוסלמיות רבות שמתגאות בעצמן בערכים דתיים ומוסריים.

לא אעז לומר שכולן כאלה — אם נחפור מספיק, נמצא בוודאי גם כמה יוצאות מן הכלל. אבל עצם העובדה הזאת בהחלט מעניינת.

ואם מוסיפים לכך גם את רמת החיים, ישראל עולה על כמעט כל המדינות המוסלמיות.

אז משהו כאן מעניין: מוסלמים רבים ממהרים לעזוב את המדינות המוסלמיות ה"נפלאות" שלהם, ולעשות זאת כמה שיותר מהר — אבל מישראל, משום מה, הם לא ממהרים לעזוב.

לפעמים נדמה לי — לא, בעצם, כבר מזמן אני חושב כך — שאם מחפשים את האויבים האמיתיים של המוסלמים, הם אולי לא נמצאים אצל איזה יהודים או בונים חופשיים, אלא דווקא אצל כמה מיושבי הארמונות בבירות של מדינות מוסלמיות.