זאת תמונה קשה.

זאת תמונה קשה.
קשה מאוד.

זאת תמונה שצולמה בצומת שער הנגב.
בתשעה באוקטובר,
בשבע בבוקר.

זאת תמונה אפופת עשן
וקולות הרקע הם קולות ירי של מלחמה.

זאת תמונה קשה
שבה רואים את לוחמי גדוד 7008 - חטיבה 551,
שוכבים מאחורי בטונדות,
שהם יודעים שהחברים שלהם נמצאים בשטח השמדה.

זאת תמונה שבה רואים את הכפפה של נהג אמבולנס שהגיע לטפל בלוחם שנפצע.

זאת תמונה קשה.
קשה מידי.

ככל שאני מתעמקת בסיפור, אני מגלה עוד ועוד פרטים.

אבל מעל הפרטים הטכניים

אני מגלה את האכפתיות הלא הגיונית,
וממנה אני לומדת על המשמעות של לקיחת אחריות-
לצאת למלחמה ולעזוב את המשפחה והילדים,
רק בשביל שאחרים יוכלו לחיות.

הלוואי שנדע להיות קשובים יותר אחד לשני.

הלוואי שנהיה יותר פנויים למישהו שהוא לא אנחנו.

לא רק ברמה של אכפתיות, אלא מתוך הבנה עמוקה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש חלק בלתי נפרד מהבית הזה.

ואם נצליח להפנים את זה,
תהיה כאן פריחה מטורפת.

אם אתם מכירים מישהו שהיה שם בתקרית הזו וירצה לשתף אותי במה שראה והרגיש - אשמח מאוד לשמוע פניות בפרטי.

מוזמנים לשתף ולהעביר הלאה…

קרדיט: יעל נאמן.


לא נסלח ולא נשכח.