קראתי את העתירות נגד מינוי מבקר המדינה.

קראתי את העתירות נגד מינוי מבקר המדינה.

כל העתירות מתמקדות בעיקרן בהנחיה שניתנה לתעד את ההצבעה.

אלא מה? עד עתה לא הוצג שום אקדח מעשן שהייתה הנחייה כזו. עיתונאית זה בסדר. אבל משפטית? אין באמת מה לעשות עם זה.

ההתמקדות המשפטית הנכונה בעיניי היא טענת יו״ר הכנסת שהחשאיות היא זכות של חבר הכנסת ולא חובה על חבר הכנסת.

לעניות דעתי, כפי שציינתי מחוק הבחירות לכנסת - יש ראיות לכך שהחשאיות היא חובה ולא זכות. ואם הבוחר הפר את החשאיות, הצבעתו תיפסל. פה לא שייך לפסול את ההצבעה של פלוני או של אלמוני, כיוון שיו״ר הכנסת אמר להם שזה מותר. ולכן השאלה היא רק האם יתקיימו בחירות חוזרות או לא.

אבל הנקודה הכי משמעותית היא העובדה שאנחנו נמצאים בתוך מעגל מצומצם של אנשים.

אם בקלפי מסוימת בבחירות לכנסת יש 3,000 מצביעים בשכונה שלא בהכרח מכירים איש את רעהו וכל שכן שלא עוקבים איש אחר רעהו - הפרת החשאיות של אדם אחד או של חמישה אנשים ואפילו של 2,000 איש לא תפגע בזכות לחשאיות של כל האחרים.

אבל בקלפי של 120 איש ספציפיים, שההתפלגות הפוליטית שלהם ידועה גם ככה, כל תיעוד כזה פוגע דרמטית בזכות של חברי כנסת אחרים.

כלומר, ברגע שח״כ מתעד כיצד הוא הצביע - הוא אוטומטית פוגע בזכות החשאיות של חבר כנסת אחר. הרי זה מעגל קטן וסגור של מצביעים.

ברגע שיש עשרה או עשרים מצביעים שחשפו באופן חד משמעי למי הם הצביעו, הם בהכרח הגדילו דרמטית את זיהוי ההצבעה של חברי כנסת שהחליטו לשמור על חשאיות הצבעתם.

ולכן הדיון האם חשאיות היא חובה או זכות מפספסת את שורש העניין. כי גם אם שורש החשאיות היא זכות, היא עדיין לא מאפשרת לפגוע בזכות של מצביע אחר.

ולכן הזכות הזו היא גם חובה.

נ.ב: בין היתר לאור הנ״ל, אני לא בטוח שהעתירות תתקבלנה. ברור בעיניי שבג״ץ לא יכריע שהייתה הנחיה. גם אם בג״ץ יקבע שהייתה הפרה, השאלה האם היא מצדיקה את פסילת הבחירות. אני נוטה להעריך שהעניין יוחזר לכנסת, אבל אני לא בטוח. בפרט לאור העובדה שהטענה הנ״ל לא נטענה בעתירות.