בעיניי, שלומי אלדר, כעיתונאי מרכזי שסיקר את חמאס וכמי שכתב ספר בשם "להכיר את חמאס", הוא אחד הגורמים

בעיניי, שלומי אלדר, כעיתונאי מרכזי שסיקר את חמאס וכמי שכתב ספר בשם "להכיר את חמאס", הוא אחד הגורמים המשמעותיים בטיפוח הקונספציה בציבור הישראלי ביחס לחמאס. מעבר לכך, הוא כמעט מתגאה בכך שלפחות פעמיים הפעילות התקשורתית שלו הביאה לסיום מבצעים צבאיים, כך ב"קשת בענן" וב"עופרת יצוקה". בספרו הוא מטפח תדמית של חמאס פרגמטי, ואת ישראל כמי שמחמיצה שוב ושוב את האפשרות לתת לחמאס את מבוקשו ולסיים את הסכסוך.

כך, למשל, הוא מתאר את חטיפת שליט כיוזמה עצמאית של אחמד ג'עברי מהזרוע הצבאית של חמאס, כשאסמעיל הנייה, לדבריו, בכלל היה עסוק במגעים להסכם ארוך טווח. הראיה לדבריו היא מגעים שהתנהלו בחשאי על ידי שליח מיוחד ששלחה חמאס. כך מתברר שהנייה פשוט לא היה זמין בזמן חטיפת שליט וכו' וכו'. הוא כמובן לא טרח להציג לקוראים את האפשרות שכל זה היה מסכת הונאה, בדיוק כפי שעשה חמאס שנים מאוחר יותר לקראת הטבח, כשבמקביל הציג מצג של חתירה להסדרה.

אחת האנקדוטות שהיו כאן בטוויטר הייתה כשאלדר התעקש שראיין את בנו של הנייה, ואז התחפר שוב כשהתעקש שאין לו בן בשם חמאם.

בספרו של אלדר הוא מביא סיפור נאה, אך ללא מקורות, על עסקה בין שרון לחמאס: הפסקת חיסולים תמורת הפסקת פיגועי התאבדות. הסיפור דווקא תאם את הנרטיב של הימין, אך כשחיפשתי מקורות ראיתי שלא רק שאין לכך שום אישוש, אלא שהעובדות סותרות את זה, כי בתוך התקופה המדוברת בוצעו מספר חיסולים.

לסיכום, את סיפוריו של אלדר הייתי ממליץ לקרוא כסיפור טוב, אך עדיף לא לקבל אותם כעובדה בלי קורטוב של מלח, לכל הפחות. כך או כך, כשקוראים סיפור מומלץ לחשוב מה התזה שהכותב מנסה למכור לכם, והאם היא הגיונית. ספוילר: כנראה שלא.

ובכל מקרה, מי שרוצה להבין מה באמת בנה את הקונספציה במשך 30 שנה, שיזדרז לקנות את הספר "תיק עזה" בקישור כאן בסוף או בחנויות הספרים. אמנם אין לנו סיפורים מטלטלים ומפוקפקים כדי לקיים מסע יחסי ציבור, אבל יש לנו ספר ששווה לקרוא.

https://tikaza.hakolhayehudi.co.il/go/meir

להצטרפות לערוץ הטלגרם של אלחנן גרונר:
https://t.me/realelchangr