שלומי אלדר:
טוב, הגיע הזמן לחזור לעובדות:
זה הנוסח שהוציא בית הנשיא ״במענה לשאלות כתבים":
״השיחות שקיים הנשיא הרצוג עם נשיא איחוד האמירויות, השייח׳ מוחמד בן זאיד, בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר לא עסקו כלל בעניינים ביטחוניים, בחמאס או ביחיא סינוואר. השיחות עסקו בעניינים חברתיים ופנימיים בישראל וביחסים בין המדינות. לפיכך יודגש כי נשיא המדינה לא הכיר את ההתרעה הנטענת ואין לו כל ידיעה באשר לעצם קיומה של התרעה כזו".
עד כאן בית הנשיא ומכאן הנוסח שפורסם בתחקיר "הארץ", מאחוריו אני עומד ואותו אני לגמרי יכול להוכיח:
"מוחמד בן זאיד (MBZ), אמיר אבו דאבי, היה מודאג במיוחד. 'הוא דיבר איתי על כך הרבה בחודשים שלפני המלחמה', מספר נשיא המדינה יצחק הרצוג, שנמצא ביחסי ידידות קרובים עם בן זאיד. 'הוא כל הזמן העביר מסרים שצריך להרגיע את השטח. הוא אפילו שלח לישראל שליח מיוחד שנפגש עם ראש הממשלה. האמיר כאילו הרגיש שהשטח לפני פיצוץ'".
איפה נטען כאן שהשיחות עסקו "בחמאס או ביחיא סינוואר"? או שהנשיא "הכיר את ההתרעה" או שיש לו "ידיעה באשר לעצם קיומה של התרעה כזו"?
ומעניין עוד יותר: איפה ולמה נולדה הפרקטיקה שבה יוצאת הבהרה שמכחישה טענות שמעולם לא נטענו?