אירוע פוליטי מעניין התרחש באמצע ספטמבר בפרלמנט הלבנוני, והוא לדעתי לא קיבל מספיק תשומת לב אצלנו.
אחרי יומיים של דיון מדיניות כללי, שכלל ויכוחים חריפים מאוד סביב נשק חיזבאללה, סמכות המדינה וההסדר מול ישראל, הפרלמנט הלבנוני הצביע מחדש אמון בממשלתו של נוואף סלאם:
68 בעד, 12 נגד ושני נמנעים.
אבל המספרים הם דווקא לא החלק המעניין ביותר.
חברי הפרלמנט של חיזבאללה יצאו מהאולם לפני ההצבעה. הם לא רצו להעניק לממשלה את אמונם - אבל גם לא נשארו כדי להצביע נגדה.לעומתם, בעלי בריתם הוותיקים מ-אמל, מפלגתו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי, נשארו והצביעו בעד המשך כהונת הממשלה. חבר אמל קבלאן קבלאן סיכם את המוזרות של הסיטואציה בצורה יפה למדי כאשר הצביע ואמר:
"בצער - אמון."
למה זה חשוב? כי ממשלת סלאם אינה מנהלת כרגע מדיניות ניטרלית כלפי שאלת הנשק.
בסיום הדיון סלאם חזר במפורש על ארבעה יעדים מרכזיים של ממשלתו: רפורמה כלכלית ופיננסית, מונופול של המדינה על הנשק, נסיגה ישראלית מדרום לבנון ושיקום המדינה. בציטוט של נוואף סלאם בסיום הדיון:
"מפת הדרכים שלנו ברורה: רפורמה כלכלית ופיננסית, השלמת החלת סמכות המדינה והעמדת הנשק תחת המונופול שלה, נסיגה ישראלית מלאה ושיקום."
כלומר, חיזבאללה לא יצא מהצבעה על ממשלה שאין איתה מחלוקת מהותית. הוא יצא מהצבעה על ממשלה שהפכה את הנשק בידי המדינה לחלק רשמי מסדר היום שלה. ולמרות זאת, הוא לא לקח חלק בהצבעה, יש שיגידו בכדי "להחרים אותה".
למעשה, במהלך הדיון נשמעו בפרלמנט אמירות שבעבר היה קשה מאוד לדמיין שייאמרו בצורה כזו. חבר הפרלמנט מישל מועווד (חבר פרלמנט מטעם מחוז זע'רתא, מנהיג תנועת העצמאות המזוהה עם המחנה המתנגד לחיזבאללה.) אמר שחיזבאללה
"מחליט על המלחמה והממשלה משלמת את המחיר"
וטען שסירובו להתפרק מנשקו מחליש את המדינה מול ישראל. פאולה יעקוביאן (חברת פרלמנט רפורמיסטית המזוהה עם מחנה 'כוחות השינוי', אנטי חיזבאללה.) שאלה מדוע השטח בדרום שאינו תחת שליטה ישראלית אינו מועבר פשוט לידי ממשלת לבנון והצבא. בציטוט:
"מדוע החלקים בדרום לבנון שאינם תחת כיבוש אינם מועברים לידי הממשלה וצבא לבנון? ומדוע חיזבאללה אינו מעביר את סוגיית הנשק שלו לידי המו״מ הלבנוני, כדי שזה יוכל להשיג נסיגה ואת חזרת העקורים?"
הוויכוחים הגיעו לעימותים קולניים בין חברי חיזבאללה ליריביהם. חבר הפרלמנט מטעם חיזבאללה ראאד ברו אמר בתגובה, בתרגום:
"האשימו אותנו במונופול על החלטות המלחמה והשלום. נתנו לכם יד חופשית - ומה עשיתם??"
והאירוע הזה אולי מספר לנו משהו חשוב על מאזן הכוחות הנוכחי בלבנון.
חיזבאללה עדיין מחזיק כוח פוליטי לא קטן. הוא בוודאי לא הפך בן לילה לשחקן שולי. אבל כרגע הוא נמצא במצב שבו הוא יכול למחות נגד הממשלה, לתקוף את מדיניותה ולהוציא את חברי הפרלמנט שלו מן האולם, מבלי שנראה שהוא מסוגל או מעוניין להוביל להפלתה.
L'Orient אף תיאר את האירוע כמעין חלוקת תפקידים בתוך הצמד השיעי: חיזבאללה מסמן התנגדות, בעוד אמל וברִי משאירים רגל עמוק בתוך המערכת המוסדית וממשיכים לתמוך בקיומה של הממשלה. בניתוח המשך של העיתון נטען שחיזבאללה מודע לכך שהפלת הממשלה תהיה קשה, ולכן היציאה מהאולם אפשרה לו להביע כעס בלי להגיע לעימות חזיתי על עצם הישרדות הקבינט.
———————————————————————————————————
לעניות דעתי? חשוב גם לא להגזים - זו עדיין לא פרידה בין אמל לחיזבאללה. שתי התנועות נשארות בעלות ברית, ואמל עצמה רחוקה מלהפוך לתומכת נלהבת במדיניות סלאם. עצם העובדה שאחד מחבריה הצביע "בצער" אומרת לא מעט. אבל יש כאן הבדל בהתנהלות. חיזבאללה יכול להרשות לעצמו לעמוד מבחוץ ולהכריז שהממשלה טועה. ברי ואמל, ככל הנראה, עדיין חושבים שיש להם הרבה מה להפסיד מקריסה של המערכת הלבנונית כולה. ואולי זה הדבר שכדאי לעקוב אחריו בתקופה הקרובה: לא רק האם חיזבאללה יתפרק מנשקו, אלא האם הברית הפוליטית שאפשרה לו במשך שנים לחסום מהלכים כאלה עדיין מסוגלת לפעול באותה צורה.
מלבד זאת, סבורני שיש להשמיד את חזבאללה
אׇסְרַאר לוּבּנׇאַן| סודות לבנון
https://t.me/AsrarLubnan