במשך עשרות שנים היה כמעט מובן מאליו בלבנון שיש דברים שפשוט לא נוגעים בהם כשמדובר בישראל. אחד מהם הוא חוק החרם על ישראל משנת 1955. אבל, בשבועות האחרונים החוק הזה חזר פתאום למרכז הדיון הפוליטי הלבנוני, ולא במקרה.
לפי LBCI, ב15 באוקטובר אירח שגריר ארצות הברית בביירות, מישל עיסא, 11 חברי פרלמנט ממספר סיעות שונות, ובפגישה העלה בפניהם את האפשרות לבטל את חוק החרם.
יום לאחר מכן התברר שהנושא כבר הגיע לרמה גבוהה הרבה יותר. לפי LBCI וL’Orient Today, מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו העלה את החוק ישירות בשיחת טלפון עם נשיא לבנון ג'וזף עאון.
גורם אמריקאי הסביר כי מבחינת וושינגטון החוק
"deters steps towards peace"
כלומר, מרתיע או חוסם צעדים בדרך לשלום.
רוביו אף תיאר את החוק כבלתי מעשי ודחף במקביל לקשר צבאי ישיר בין צבא לבנון לישראל כדי למנוע טעויות חישוב בגבול - וזה כבר עורר תגובה די חריפה בתוך לבנון.
שגריר ארה"ב מישל עיסא עצמו אמר, לפי MTV, כי לחוק
“אין משמעות כאשר מתקיימות שיחות ישירות בין לבנון לישראל בחסות אמריקאית”.
וכשנשאל האם יו"ר הפרלמנט נביה ברי בכלל יסכים לקדם מהלך כזה, עיסא השיב:
“אתם תמיד מדברים על נביה ברי. האם נביה ברי מחליט לבדו? צריך לסיים עם העניין הזה.”
ברי, כצפוי, לא נשאר חייב. בראיון לאל-אח'באר הוא הודיע כי ביטול חוק החרם לא יעבור בפרלמנט וכשנשאל על הלחץ האמריקאי ועל האפשרות שחברי פרלמנט יגישו הצעה לביטול החוק, הוא ענה בציניות:
“אני מחכה בקוצר רוח שמישהו יגיש הצעת חוק בעניין הזה.”
ברי הוסיף אזהרה מעניינת עוד יותר:
“מי שחושב שהמדינה הפכה להפקר - טועה. המדינה עדיין לא יצאה משליטה.”
גם א-נהאר דיווח על אותה תגובה של ברי, ושם נוסחה עמדתו בצורה אפילו יותר ישירה: מבחינתו, לבנון עדיין לא הגיעה למצב שבו “הדרך בפני ישראל נסללה עד כדי כך”.
אבל חשוב לעשות כאן סדר: חוק 1955 עצמו הוא בראש ובראשונה חוק חרם כלכלי ומסחרי. הוא אוסר על לבנונים וגופים לבנוניים לבצע עסקאות וקשרים כלכליים מסוימים עם ישראלים או גופים הפועלים בישראל. האיסורים הרחבים יותר על קשר עם “האויב” נמצאים גם בסעיפים אחרים בחוק הפלילי ובמערכת המשפט הצבאית הלבנונית.
כלומר: גם אם חוק החרם יבוטל מחר, לבנון לא תהפוך בן-לילה למדינה שמקיימת יחסים נורמליים עם ישראל וזה בדיוק מה שהופך את ההתפתחות הזו לכל כך מעניינת בעייני.
עד עכשיו השיח בין ישראל ללבנון היה אמור להישאר בתוך מסגרת מאוד מוגדרת: גבול, הפסקת אש, נסיגה ישראלית, פריסת צבא לבנון ופירוק נשק חזבאללה. עכשיו וושינגטון מתחילה לגעת בשאלה עמוקה יותר: מה קורה למסגרת המשפטית שמגדירה בכלל את היחסים עם ישראל כיחסי אויב?
ויש כבר מי שמנסה לדחוף את זה עוד צעד קדימה. ב-20 באוקטובר דיווח L’Orient Today כי ארגון לבנוני-אמריקאי בשם AMCD שלח מכתב לרוביו וביקש מארה"ב ללחוץ על ביירות לבטל את החוק “ללא דיחוי”. הארגון אף הציע תוכנית ניסיונית שתאפשר כבר עד חג המולד 2026 ללבנונים לבקר בירושלים ובאתרים קדושים, מבלי להסתכן בהעמדה לדין כשישובו ללבנון.
אבל ההתנגדות למהלך אינה מגיעה רק מחזבאללה ומברי - גם וליד ג'ונבלאט יצא נגד ביטול החוק.
בראיון שפורסם בL’Orient Today הוא שאל:
“האם הרס פירושו שלום? האם בניית התנחלויות פירושה שלום?”
----‐---------------------
לעניות דעתי? אפילו בתוך המחנה הלבנוני שמוכן לדבר על הסדר עם ישראל ועל מונופול של המדינה על הנשק, הדרך מכאן לנורמליזציה עדיין רחוקה. לבנון לא עומדת מחר לחתום על הסכם שלום עם ישראל כמובן. אלא שמשהו שבעבר כמעט ולא היה לגיטימי אפילו להעלות לדיון, עצם שינוי החוקים שמנציחים את מצב העוינות עם ישראל, נמצא עכשיו בגלוי על שולחן הדיונים בביירות. ארצות הברית מנסה לפתוח את הדלת הזאת ונביה ברי מנסה לעמוד בכניסה ולומר: עד כאן.
מלבד זאת, סבורני שיש להשמיד את חזבאללה
אׇסְרַאר לוּבּנׇאַן| סודות לבנון
https://t.me/AsrarLubnan