סקירה ביטחונית – שלוש שנים למלחמת שמיני עצרת רצועת עזה את הדברים הבאים בסקירה אני כותב כדי שנבין איך

סקירה ביטחונית – שלוש שנים למלחמת שמיני עצרת
רצועת עזה

את הדברים הבאים בסקירה אני כותב כדי שנבין איך הגענו לאיפה שאנחנו היום, ערב הבחירות לכנסת ב-2026.

מהלך המלחמה
המלחמה החלה ב-06:29 בחג שמיני עצרת תשפ״ד, 7 באוקטובר 2023, במתקפת פתע של חמאס וארגוני טרור נוספים על אזור עוטף עזה, עם ירי של אלפי רקטות ופלישה של אלפי מחבלים לשטח ישראל. המתקפה פרצה אחרי 18 שנה של ״ניהול הסכסוך״ מול ארגון חמאס ברצועה, שהפך לריבון ב-2007 ובנה מערך תת-קרקעי ורקטי.
תוצאות מתקפת הפתע הן קרוב ל-1,200 נרצחים ישראלים וזרים ו-251 חטופים שנלקחו לעזה.

היות שלא הוקמה ועדת חקירה מכל סוג, אי אפשר לקבוע היכן וכיצד התרחשו הכשלים המודיעיניים, הטקטיים והאסטרטגיים שהובילו לתוצאות הנ״ל, ולכן אני לא נכנס לזה.

בעקבות המתקפה הוכרזה מלחמה על ארגוני הטרור ברצועה, והוצהרו מספר יעדים:

- מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית והשלטונית ברצועת עזה.
- השבת החטופים והנעדרים הביתה ומאמץ מרבי לפתרון סוגיית בני הערובה.
- הסרת איום הטרור מרצועת עזה, כך שלא תהווה עוד איום קיומי או ביטחוני על ישראל.
- הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה.

לאחר טיהור מרחב העוטף וחשיפת ממדי הטבח, כוחות צה״ל החלו לקרוא לתושבי צפון הרצועה לעבור לדרום הרצועה, במקביל למתקפה אווירית מסיבית על יעדים של חמאס. לאחר מכן, ב-27 באוקטובר, החל התמרון הקרקעי הרחב. מוקד התמרון היה העיר עזה, עם כניסה מצפון, מאזור זיקים, ומדרום, באזור נצרים, לעבר מערב העיר, באזור נמל העיר ובית החולים שיפאא׳. ממערב העיר עזה בוצעו פשיטות על יעדים ברבעים השונים בעיר.

בישראל נשמעו קריאות לנתק את הרצועה מקווי אספקה מישראל, כמו מים וחשמל, ולהעביר את האחריות לגורם בינלאומי או למצרים. חלק מהניתוקים בוצעו בפועל, אך בהמשך הוחלפו הקריאות בדרישה ללקיחת אחריות ביטחונית מלאה ברצועה.

ב-24 בנובמבר נכנס לתוקף הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס, שבמסגרתו ישראל נסוגה מאזורים רבים בצפון הרצועה, וחמאס שחרר 105 חטופים בתמורה ל-210 מחבלים אסירים.

עם תום הפסקת האש ב-1 בדצמבר, הלחימה העצימה חזרה לרצועה עם הכניסה למרחב ח׳אן יונס ופשיטות ברחבי העיר והכפרים הסמוכים. עם ביסוס האחיזה הצבאית במערב העיר ח׳אן יונס, עוצמת הלחימה ירדה, והמיקוד עבר לחיסול מחבלים ולהשמדת תשתיות טרור בפשיטות בדרום הרצועה ובמרכזה, אל תוך תחילת 2024. בשלב זה טרם החלה השמדה רוחבית של מרחבים ברצועה.

ב-6 במאי, אחרי דין ודברים עם ממשל ביידן בארה״ב בשאלה אם להמשיך במלחמה, הוחלט להיכנס ולהשתלט על מרחב מעבר רפיח וציר פילדלפי ההיסטורי. פעולה זו גדעה את הגישה הישירה בין חמאס למצרים ונתנה מענה צבאי להמשך הטיפול במנהרות ההברחה שנבנו במהלך עשרות השנים בין הרצועה לסיני. יש לציין שרובן היו חסומות כבר שנים לפני כן, בעקבות הפעילות המצרית לעצירת ההברחות. מוקד ההברחות העיקרי היה מעבר רפיח. עם ההשתלטות על פילדלפי, כוחות צה״ל החלו בפשיטות לטיהור העיר רפיח וליצירת מרחב חיץ של כמה מאות מטרים מגבול מצרים.

ביולי 2024 חוסל מחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בתקיפה אווירית במרחב המואצי.

בזמן האחיזה בח׳אן יונס וברפיח בוצעו מספר פעולות הירואיות שהובילו לשחרור חטופים תחת אש, ובהן מבצע ארנון. מדובר בפעולות שיצאו לפועל, כשבמקביל היו פעולות נוספות שלא ניתן היה לבצע בשל הסיכון הגבוה והתנאים שלא היו אופטימליים.

באוקטובר החלו במה שכונה ״תכנית הגנרלים״, מה שהביא למצב שבו לראשונה היעד העיקרי של הלחימה היה פינוי מרחבים שלמים מאוכלוסייה אזרחית לדרום הרצועה וטיפול בתשתיות טרור בצורה רוחבית ושיטתית. כך ראינו מרחבים שלמים ״נמחקים״ בבית חאנון, בבית לאהיא ובמחנה הפליטים ג׳באליא. במקביל, מרחב מסדרון נצרים החל לקבל צורה של אזור מטוהר, מהגבול ועד החוף ומדרום העיר עזה ועד נחל עזה, ובכך ביתר את צפון הרצועה משאר חלקיה.

עם המשך האחיזה והפשיטות במרחב רפיח, חוסל יחיא סנואר בהיתקלות מקרית, אחרי שצה״ל סגר על מרחב תל א-סלטאן. סנואר הספיק להתמנות ליו״ר הלשכה המדינית לאחר חיסול אסמעאיל הניה בטהראן ביולי 2024.

בתחילת נובמבר פוטר שר הביטחון גלנט, וישראל כ״ץ מונה לתפקיד במקומו.

בינואר 2025, אחרי לחץ מסיבי על מרחב צפון הרצועה והנעת רוב האזרחים בו דרומה, נכנס לתוקף הסכם הפסקת אש. חמאס שחרר 30 חטופים חיים, וישראל הסיגה את כל כוחותיה למרחב הפרימטר. הותר לאזרחים לשוב לצפון הרצועה, והוסדרה כניסת משאיות סיוע הומניטרי לרצועה.