לוחשים לי באזנייה שהסיפור בנמר היה עם סדירים, ואילו אני הבאתי טיעונים מהעולם שלי: עולם המילואימניקים

לוחשים לי באזנייה שהסיפור בנמר היה עם סדירים, ואילו אני הבאתי טיעונים מהעולם שלי: עולם המילואימניקים הנשואים.

קודם כל, בשביל בחורי ישיבה רווקים זו בכלל חווייה דמיונית לחלוטין, וזה שצה"ל לא מבין את זה - זה כבר מעבר להתקרנפות.

וחוץ מזה, בסוף הסוגיה העיקרית היא הסוגיה שאני העליתי, כי הצבא הגדול באמת הוא צבא המילואים של האנשים הבוגרים, שבישראל הם ברוך השם נשואים בדרך כלל.

***

ואני בהחלט מבין ומאמין שיש אנשים נשואים שלא חושבים שיש משהו רע במיוחד בלזרום בשיחה כיפית עם פאראמדיקית בנמר בזמן המילואים.

הרי בעולם האמיתי יש הרבה אנשים נשואים שחושבים שגם אין משהו רע במיוחד בלעשות הרבה יותר מזה - אם רק תיקרה בפניהם הזדמנות טובה ללא עלויות גבוהות. הלוואי וכל הגברים הנשואים היו מסתפקים בשיחות בלבד.

אבל אני חושב שזה דווקא כן סטנדרט מוסרי מתבקש לדתיים ולא דתיים כאחד, והצבא חייב להתאמץ לאפשר לאנשים לעמוד בו, כשם שהוא חייב לאפשר לאנשים הרבה סטנדרטים מוסריים נוספים.

זה גם מאוד מאוד לא חכם מצד הצבא להפחיד את הנשים שיושבות בבית. הן עובדות מספיק קשה בתור נשות מילואימניקים. הן לא צריכות לחשוש ממה שקורה עם בעליהן בצבא גם מהבחינה הזאת. לא צריך לתת להן עוד סיבות למנוע מהגברים להתייצב.

ואני אגיד לכם גם יותר מזה:

ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך, ואם הוא רואה במחנה ערוות דבר (ודרשו חז"ל ערוות דיבור) אז הוא שב מאחריך.

זה כבר לא טיעון "מקצועי" או מקובל על החילוניות שאני יכול להוכיח לכם, אבל הוא עדיין נכון. המחיר של פריצות בצבא הוא לא רק מחיר מופשט ברמת הטהרה המוסרית.