🤦‍♂️ יעדים אסטרטגיים ואחריות אישית 🤦‍♂️ עשויה לעלות השאלה איך זה שיהדות התורה מחליפה את ההנהגה של הנציגות

🤦‍♂️ יעדים אסטרטגיים ואחריות אישית 🤦‍♂️

עשויה לעלות השאלה איך זה שיהדות התורה מחליפה את ההנהגה של הנציגות שלה בכנסת הבאה, בעוד שגוש נתניהו לא.

התשובה הפשוטה ביותר לכך, היא שהמבחנים שהוצבו בפני ההנהגות האלה היו שונים, וממילא ה-accountability הוא ביחס לכשלונות אחרים.

נתניהו נושא באחריות אדירה לכל הדרך שהובילה אותנו עד לטבח שמחת תורה - בעיקר בכך שלא עשה מספיק את מה שהוא האמין בו מול מערכות מתקרנפות, וגם לא מעט בכך שהוא כן עשה את מה שהוא האמין בו אלא שמה שהוא האמין בו היה שגוי.

ויחד עם זאת - כאשר הברק היכה, הוא הצליח לשנות חלק מדרכיו וחלק מאמונותיו, ולהוביל אותנו להישגים אדירים בדיוק במה שהמחנה בוחן אותו בו: נצחונות על הציר האיראני ואחיזה בארץ ישראל לצד חיזוק מעמדה של מדינת ישראל כמעצמה אזורית. (וכן, גם החטופים).

זה נכון ביחס לנתניהו, וזה נכון שבעתיים ביחס לבן גביר וסמוטריץ' שלא נושאים באחריות לשמחת תורה, וכן שותפים בהחלט להישגים האדירים במהלך המלחמה.

גפני ומקלב, לעומת זאת, נבחנים במבחן אחר לגמרי, ובמבחן הזה הם נכשלו מבחינתם של שולחיהם לכנסת. הם לא הצליחו לבצר את הפטור החרדי הגורף, ואת ההגנה על הצעיר החרדי מעולה של המדינה וכלי האכיפה שלה.

זייני וגופמן, כתר החרמון, הקווים הצהובים ומאות נקודות ההתיישבות החדשות הן לא הישג שהם יכולים לחזור איתו הביתה למועצת גדולי התורה. גם לא החטופים. הם עול מבחינת מנהיגי הציבור הזה, כי הם מקבעים את האמונה הציבורית בצורך של הציבור החרדי להתגייס ולתרום את חלקו בנטל הבטחוני והלאומי.

לכן, כאשר מפתה לחשוב שאפילו בציבור החרדי לוקחים יותר אחריות על כשלונות מאשר בליכוד ומחנה הימין, כדאי להבין שזו אחריות ביחס למדדים שונים לחלוטין.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי