החלק הזה הוא העדות שלי מהזירה, כפי שנמצאה, ובכוונתי להוציא החוצה הכל. גם מה שהפסקתי לספר כשהפסיכיאטרים התחילו לבכות, והבנתי שעברתי גבול.
הפעם אני בלי גבולות, אני בוער עם זה מבפנים, ומתחנן שתתנו לי להוציא את זה, בלי לפגוע באף אחד, בטח לא במשפחות שעשויות לזהות מהעדות כיצד יקירהם נרצחו.
ואז בחורה צעירה, בת 20 וקצת, זרקו אותך על הרצפה, ואז לקחו מוט פלדה, ושיפדו אותך מרקה לרקה. הראש שלך עדין היה קצת באוויר. הם טרחו לקבע אותו לאדמה כמצג.
קראו כאן
קריקטורות בטלגרם