הלב שלי מרוסק לרסיסים… איזה אובדן כואב, איזה חלל עצום את משאירה אחרייך, שפי פז יקרה שלנו.
איזו לוחמת היית, שפי אהובה. איזו אישה עוצמתית, אמיצה, נחושה ומלאת אש בלב.
לא פעם מצאתי את עצמי יושב מהצד, מסתכל עלייך ומתפעל בכל פעם מחדש. מאיפה היו לך כל כך הרבה כוחות? כמה מרץ, כמה אמונה, כמה נחישות וכמה אהבה לדרך שלך ולצדק שכל כך בער בעצמותייך.
שום דבר לא הצליח לעצור אותך. לא פחדת להשמיע את קולך, לא ויתרת, לא הרכנת ראש ונלחמת על מה שהאמנת בו עד יומך האחרון.
ומי בכלל היה מאמין לגילך כשסיפרת אותו? הייתה בך רוח צעירה, לב בוער ונשמה שלא ידעה מנוחה. היית צעירה בנפשך, מלאת חיים, וככה בדיוק נזכור אותך תמיד.
שפי, אנשים כמוך לא פוגשים בכל יום. אנשים שמשאירים חותם, שנוגעים בלבבות, שנלחמים לא רק בשביל עצמם אלא בשביל מה שהם מאמינים שהוא נכון וצודק.
הקול שלך אולי נדם, אבל ההד שלו ימשיך להישמע. המאבק שלך לא יישכח, הדרך שלך לא תימחק, והחותם שהשארת יישאר בלבבות של כולנו.
קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר, שלא אראה עוד את האש שבערה בך ואת הנחישות שלא נגמרה. הלוואי שהיית יודעת כמה אנשים העריכו אותך, כמה אהבו אותך וכמה תחסרי לכולנו.
נוחי על משכבך בשלום, לוחמת אהובה שלנו. עכשיו הגיע הזמן שלך לנוח, אחרי שנלחמת כל כך הרבה.
שפי יקרה, אנחנו אוהבים אותך ולעולם לא נשכח אותך.
תשמרי עלינו שם מלמעלה, כמו שנלחמת בשבילנו כאן למטה.
יהי זכרך ברוך, אהובה שלנו.