הפרשן העיראקי איברהים מוסא: 🇮🇱 📺 פאודה 5: למה הערבים צופים בסדרה הישראלית בנשימה עצורה? נטפליקס פרסמה

הפרשן העיראקי איברהים מוסא:
🇮🇱 📺 פאודה 5: למה הערבים צופים בסדרה הישראלית בנשימה עצורה?

נטפליקס פרסמה נתוני צפייה פשוט מדהימים, שבהם מדינות ערביות נמצאות בצמרת טבלת הצפייה של העונה החמישית של הסדרה הישראלית המפורסמת „פאודה”, העוסקת בעולם המודיעין. זה שובר לא מעט מוסכמות, אבל יש לכך כמה הסברים:

העניין באירועי 7 באוקטובר

בעונה החמישית של „פאודה” עוסקים ישירות באירועים שהחלו ב־7 באוקטובר ובתחילתה של המלחמה החדשה במזרח התיכון בין ישראל לחמאס, שהתפשטה במהירות לכל רחבי האזור, נגעה גם בערבים וכמובן עוררה בקרב הערבים עניין לראות את הדברים גם מנקודת המבט היהודית.

מה גם שבארבע העונות הקודמות של „פאודה” נשמר אותו נופך אופייני של חוסר משוא פנים, ואפילו מידה מסוימת של רומנטיזציה של הצד השני — הערבים. אלא שבעונה החמישית כבר לא ממש הצליחו לשמור על אותה אובייקטיביות. אבל עצם העובדה שמדובר למעשה בסדרה הראשונה בעולם שעוסקת ב־7 באוקטובר, הוסיפה לה עניין עצום.

מה גם שהפעם מדובר בדיוק ביחידת המסתערבים — יחידה שכל מהותה היא להתחפש לערבים ולהתחזות להם, כדי לפעול בחשאי ולבצע פעולות מבצעיות בשטח הפלסטיני מבלי להתגלות.

סקרנות לגבי החיים בישראל

אסור לשכוח שרוב תושבי העולם הערבי פשוט אינם יכולים, גם אם היו רוצים, לקחת ולנסוע לישראל כדי לראות אותה במו עיניהם ולגבש עליה דעה בעצמם.

החקיקה ברוב המדינות שלנו אוסרת זאת, וכמובן שגם הציונים עצמם לא בדיוק יכניסו כל אחד מטעמי ביטחון. וגם אם המדינה שלך מקיימת יחסים עם ישראל, הרי שלבעלי הדרכונים שלה — למעט איחוד האמירויות — עדיין נדרשת בדרך כלל ויזה, וגם אותה הישראלים יכולים בהחלט שלא לתת.

באמצעות צפייה בסדרה, לעומת זאת, יכול הערבי הפשוט לפחות לדמיין ולהבין איך זה לחיות בישראל ואיך זה לשרת את ישראל — מדינה שרוב הערבים עדיין רואים בה את התגלמות הרוע.

העניין במערכות הביטחון הישראליות

ומה אתם יודעים? מה משותף לשונאי ישראל ולאוהבי ישראל?

ישראל מעניינת את שני הצדדים בכל מקרה. ובעיקר מעניינת אותם פעילותן של מערכות הביטחון שלה, משום שבמידה רבה הן כבר הפכו למיתולוגיה של ממש.

כלפי אנשי הביטחון הציונים כבר לא מתייחסים כאל אנשי ביטחון מן השורה, אלא כמעט כאל כוחות דמוניים, שמסוגלים כביכול לעשות הכול. מאשימים אותם בכל צרות האנושות, מ־11 בספטמבר ועד הפיכות שלטוניות ומינויים של ראשי מדינות.

לכן הערבים גם סקרנים לראות כיצד היהודים עצמם מסתכלים על אנשי הביטחון שלהם, וכיצד הקולנוע הישראלי מציג אותם.

לבנון במקום הראשון

את המקום הראשון בצפייה ב„פאודה”, יחד עם ישראל עצמה, חולקת לבנון.

וזה לא רק בגלל כל הסיבות שהוזכרו לעיל, אלא גם משום שלמעשה רוב אוכלוסיית המדינה רוצה שלום עם הישראלים — ולא מדובר באיזה נתון זניח, אלא בכ־70% מהאוכלוסייה: רוב הנוצרים, הדרוזים, מחצית מהסונים וחלק מהשיעים במדינה תומכים בכך.

לכן עבור הלבנונים יש עניין מיוחד לצפות בסדרה של השכנים שלהם, שאיתם הם מגלים עניין, במיוחד כאשר אותם שכנים פועלים במטרה לפרק את חזבאללה מנשקו — דבר שמתאים גם לעמדתם של רוב תושבי לבנון.

איכות התוכן

ויש כמובן גם את ההסבר הפשוט: היהודים באופן כללי ידועים בכך שלעיתים קרובות — ממש לא תמיד, אבל בממוצע — הם מפיקים קולנוע טוב ומעניין.

שחקנים ובמאים יהודים מוכרים בכל העולם, ולערבים בהחלט יכול להיות מעניין לצפות בסדרה גם מנקודת המבט של קווי העלילה, המשחק, איכות הצילום, ההפקה והאפקטים המיוחדים.

מה גם שסדרה ישראלית מתחרה באזור בעיקר בסדרות הטורקיות המטופשות למדי, שהן לא פעם אופרות סבון, או סיפורים מומצאים למחצה על הסולטנים שלהם, שבהם הטורקים משום מה החליטו להדגיש עד כמה הסולטנים שלהם היו בעלים כנועים שחושבים פחות על המדינה שלהם ויותר על האחוריים של פילגשים אוקראיניות אדומות־שיער, שמסובבות את הארמון סביב האצבע הקטנה שלהן — או על איך לשתות לשוכרה ביום שישי ולרסק את הגולגולת בחמאם הקרוב אחרי עוד לילה של שכרות.

אז תסכימו איתי — מול מתחרים כאלה, לא קשה להבין איך „פאודה” נראית כמו יצירת מופת של סדרות טלוויזיה בכל הזמנים ובכל העמים.