חבר הפרלמנט הרוסי הגנרל אנדרי גורולוב כתב על המצב הקשה בחזית וכן כי בסתיו צפוי גיוס גדול לצבא. לאחר זמן מה קיבל על הראש ואמר כי הטלגרם שלו נגנב על ידי האוקראינים.

"קראתי את מה שעמיתיי כותבים ושוחחתי עם חברים בנוגע למצב בחזית.

אין הרבה מה להיות אופטימי לגביו. המערכה בחורף-אביב לא הניבה את התוצאות שכולנו קיווינו עליהן. עכשיו תחילת הקיץ, אך התקדמותנו, למעשה, נעצרה. המבצע הצבאי המיוחד עבר באופן סופי למצב של קיפאון אכזרי. הסיבה העיקרית - והמפחידה ביותר - לכך היא רחפני האויב. היריב פשוטו כמשמעו הרווה את קווי החזית ואת העורף המיידי בכלי טיס בלתי מאוישים. כתוצאה מכך, קבוצות התקיפה שלנו אפילו לא יכולות להרים את ראשן, שלא לדבר על לפתוח במתקפה. ברגע שחייל יוצא ממחסה או רכב מתחיל לנוע, רחפן FPV מזנק מיד לתקוף. חיל הרגלים שלנו נתפס בעמדות; ההתקדמות שלנו נמדדת במטרים וקווי עצים בלבד - שטח שעליו אנו משלמים מחיר עצום.

אם מישהו מאמין שנוכל לנצח במטחנת הבשר הטכנולוגית הזו באמצעות שיטות של פעם ודיווחים אופטימיים, הוא צריך להסיר את משקפיו הוורודים. זה לא יוביל לשום מקום טוב. הקומפלקס הצבאי-תעשייתי של האויב - המונע על ידי טכנולוגיה מערבית - מייצר מיליוני כלי טיס בלתי מאוישים. הם עברו לתדרי רדיו חדשים, משתמשים בראיית מכונה ועוקפים את מערכות הלוחמה האלקטרונית הסטנדרטיות שלנו. בינתיים, מצידנו, עד שהכוחות במשרדיהם הרמי מעלה יאשרו סוף סוף את הייצור ההמוני של משבש תדרים ספציפי או רובה נגד רחפנים, האויב כבר הצליח לשנות את הטקטיקות שלו שלוש פעמים.

הפסיקו להיאחז באשליה ש"אנחנו עומדים לפרוץ". זה פשוט לא יקרה אלא אם כן נשנה באופן קיצוני את הגישה שלנו. הקיפאון בחזית הוא מבשר על תשישותנו שלנו - אלא אם כן ניקח את היוזמה בזמן.

ומכאן המצב שמתפתח כעת בדרום רוסיה. תראו מה קורה: הוטלו מגבלות דלק על בנזין וסולר בחצי האי קרים; גם בדונבאס ובאזור זפוריז'יה יש מחסור חמור בדלק, ותורים בתחנות דלק נמתחים קילומטרים ארוכים. למה זה קורה? איפה רשת הלוגיסטיקה הצבאית החזקה - זו שכביכול מוגנת מפני תקיפות? מדוע, בפעם המי יודע כמה, אנו צריכים להיאבק בגבורה כדי להתגבר על בעיה? האם באמת לא ידענו היכן האויב יפגע?

ידענו. ובכל זאת, במקום לנקוט באמצעי מניעה, אנו שוב מחכים שהמצב יתלקח לפני שנפעל. מה שמתפתח כעת בתחנות דלק ברחבי חצי האי קרים הוא סיוט חי הן עבור התושבים המקומיים והן עבור הצבא. אנשים עומדים שעות תחת השמש הקופחת רק כדי לשאוב 20 ליטר זעומים באמצעות שוברי דלק. אבל החלק המפחיד ביותר הוא שמשבר הדלק הזה מתפשט במהירות על פני כל האגף הדרומי שלנו.

כעת, בנוגע לכביש "נובורוסיה" ולהגדרת בקרת האש על ידי האויב עליו: האויב פועל בחוצפה גסה, תוך שימוש בכל נכס המסופק על ידי פטרוניו המערביים - בעיקר רחפנים ארוכי טווח - בניסיון לנתק את חצי האי קרים ואת קבוצות הכוחות הדרומיות שלנו מקווי אספקת הדלק שלהם.

יש שנראה שרואים בחצי האי קרים לא יותר מאתר נופש. זה לא כך. כיום, זהו אזור בחזית, והגישה להבטחת ביטחונו חייבת להיות בלתי מתפשרת - גישה צבאית בלבד.

הפסיקו לשקר לעצמכם - והפסיקו לשקר בדיווחים שלכם לממונים עליכם! אם נמשיך להסס ולקוות ש"איכשהו יתמזל מזלנו", האויב רק יהפוך נועז יותר. אינכם יכולים להילחם באויב הזה בחצאי צעדים. אנו מחויבים לשפץ את מבני הפיקוד והשליטה שלנו - וחשוב מכל, להטיל אחריות מוחלטת על האחראים לפגיעה באבטחת כביש "נובורוסיה" - כך שלעולם לא יעלה על דעתו של אף אחד אחר לקצר פינות בעניינים בעלי חשיבות כה קריטית.

כיום, מאחורי דלתיים סגורות ובמסדרונות השלטון, מתעצמים הדיונים בנוגע לצורך בגיוס חדש בקנה מידה גדול. יתר על כן, מקורבים טוענים כי החלטה מהותית בנושא זה כבר התקבלה, ושהגיוס יתקיים בסתיו הקרוב. אנחנו בהחלט צריכים אנשים בחזית, אבל בואו נהיה כנים: אם פשוט נאסוף חבורה של אנשים עכשיו ונשלח אותם לחזית - בלי לפתור קודם את בעיית המל"טים של האויב - זה לא יוביל לפריצת דרך כלשהי. בסופו של דבר פשוט נגרום לעלייה ניכרת במספר הנפגעים.

הזמן של אגדות יפות נגמר. אם אנחנו רוצים לנצח, עלינו לקבל החלטות ולבצע אותן ללא יוצא מן הכלל. ובכל זאת, זה לא קורה - לפחות לא עדיין.
והעובדה היא, שהמצב הזה לא נמשך רק שנה או שנתיים; הוא נמשך כבר לא מעט זמן. משמעות הדבר היא שלצערנו, הדברים רק יילכו ויחמירו מעתה והלאה."