פיליפ פטי הוא לוליין צרפתי שזכור לכל ירושלמי מקשיש בזכות הליכה על חבל דק מעל גיא בן הינום ב־1987. בערך באמצע הדרך, בעודו שומר על איזון מופתי, התיישבה יונה על החבל, מאיימת להטות אותו ולהפיל את הלוליין אל העמק הירושלמי העתיק. בסוף הוא הצליח.
39 שנה אחרי, על חבל דק בדרך ללשכת ראש הממשלה נמצא נפתלי בנט. תהיה טעות לייחס את הירידה בסקרים לטעויות שנעשו בשבועות האחרונים. למעשה, היונה - אף שהוא טוען שהיא נץ - התיישבה על החבל שלו כבר ביולי שעבר. שמה הוא גדי איזנקוט.
במשך כמעט שנתיים, עוד לפני שהיתה לו אפילו מפלגה, בנט היה המועמד המוביל בסקרים לראשות הממשלה. זה קרה בזכות שני ציבורים: הרוב הגדול של תומכיו הגיע מקרב מצביעי האופוזיציה. החלק הקטן יותר אך המשמעותי הרבה יותר מבחינה אלקטורלית הוא מצביעי קואליציה מאוכזבים. תומכי הימין הפוטנציאליים היו התמריץ לתומכי השמאל לבוא: הם הנדוניה שהביא למחנה השינוי. המחיר היה ערפול מכוון - כמו שרון בזמנו, כמו ברק, כמו איזנקוט היום - של עמדות בנושאים השנויים במחלוקת. בנט הלך גבוה מאוד על החבל זמן רב מאוד, למעשה זמן רב יותר מכל מועמד אחר בדור האחרון. הצלילה של בנט בסקרים, לפיכך, נדמית כאילו הגיעה מוקדם מדי, אבל למעשה היא מגיעה מאוחר מאוד.
כי כשאיזנקוט פרש מגנץ, הכל החל להשתבש. המנדטים הבודדים שזכה להם קיצצו באחת את התמיכה באגף שמאל של מה שכבר היה קרוי אז "בנט 2026". איימה עליו הסכנה שכמו גנץ בשעתו, כמו גבאי, כמו הרצוג, כמו לבני, גם הוא יאבד במהירות את החולות הנודדים האלה. לכן בהדרגה בנט פנה שמאלה: הוא הדגיש קו רל"ביסטי מובהק יותר, השמיע מוזיקה קרובה יותר לבוחרים האלה, פסל את סמוטריץ' ובן גביר, ובשיא התהליך שכר את ליאור חורב והתאחד עם לפיד. פיליפ פטי הפנה את פלג הגוף שמאלה כדי לאזן מחדש את התמונה.
אך התוצאה היתה ששיווי המשקל מימין הופר. אותו פלח קטן ומשמעותי של בוחרי ימין נטש. סקר שהוזמן בשבוע שעבר ביקש לבדוק מהיכן דולף הדלי של בנט־לפיד. הוא בחן מה היה קורה אילו השניים היו מתפצלים. התוצאה: בנט היה מקבל 15 ולפיד לא עובר את אחוז החסימה. הזליגה ברובה משמאל.
ולכן, המסקנה היא שאין טעם בהמשך ההליכה על החבל, וגם לא בניסיון לגרש את היונה. אירוע האיזון הזה תם. לפיד, בוודאי הקמפיינר המוצלח יותר בצמד, הציע השבוע בדיונים להפסיק להתייחס לאיזנקוט או לתקוף אותו, ופשוט להציע משהו אחר. מקטטות בגוש שום בוחר לא ישתכנע בהתאמה לראשות הממשלה. כך גם האיזון העדין - וחסר הטעם - בין ימין ושמאל.
הנכסים של השניים על פני איזנקוט שיודגשו יותר ויותר הם הניסיון (עוד מאז ימי שרון ונתניהו לא רצו שני ראשי ממשלה ברשימה אחת), תוכניות מפורטות מהיום הראשון בשלטון, ובעיקר - הטענה שבעידן כזה אין זמן לאקספרימנטים. לא יציגו שם קוקפיט כמו בכחול לבן, אלא נבחרת. בשנות ה־80, ההן של פיליפ פטי, קראו לזה בתעמולת הליכוד "כוורת". בכל זאת, זה גם מתאים למפלגה ששמה הוא "ביחד".
הטור המלא:
https://go.amitsegal.co.il/glNIV7