הסקרים האחרונים מלמדים אותנו - לסחורת האחדות - אין ביקוש
אם היו אומרים לנו לפני שנה שבמרכז המפה תתקבץ חבורה מפוארת של אנשים: קצינים אגדיים במיל׳, מילואימניקים מכל הגזרות, משפחות שכולות, סמלים ישראליים, כוכבי תקשורת, אומני הסברה.
אם היו אומרים שמעליהם
תתרכז חבורה של פוליטיקאים בכירים – שרי ביטחון, בכירים בליכוד, שגרירים באו״ם.
אם היו אומרים את כל זה, כמה מנדטים היינו מעריכים לזרם המרכז?
10? 15? אולי בכלל מפלגת שלטון?
ובכל זאת הסקרים האחרונים מלמדים, הציבור לא מעוניין בסחורה. לפיהם, כל השמות הבאים - שירה שפירא, אליסף פרץ, יוסף חדאד, נטעלי שמטוב, אורן סמדג׳ה וחזי נחמה, דדי שמחי וכמובן הצמרת: וינטר, ארדן, אדלשטיין, גנץ,
טרופר – כל השמות האלה לא עוברים את אחוז החסימה, ביחד ולחוד.
התסכול גובר עבור החבורה הנ״ל כאשר הסקרים מתגלים כפאטה מורגנה: ככל שמתקרבים, אחוז החסימה מתרחק. המילואימניקים עברו את אחוז החסימה
ואז קרסו. אותם סקרים העידו שאם יתאחדו עם טרופר הם יעברו – רק כדי לצלול שוב מתחת. אותו דבר קרה לארדן, וקודם לכן לגנץ, ואחר-כך לוינטר.
מקימים בניין רק כדי לגלות שהוא נבנה על לוייתן שהפליג, מתאחדים רק כדי לגלות שכל דבר כפול אפס הוא אפס.
גם עכשיו ממש, האשליה נמשכת. מתחת לאחוז החסימה יש לפי הסקרים בערך עשרה אחוז, מספר מדהים של מצביעים. האם זה באמת המצב? או ששברירי האחוז של כל המפלגות מייצגים יותר מצב רוח חולף?
מי שסבור, כמו לפני שבעה באוקטובר, שגם עכשיו הכל יתנקז לשאלה נתניהו כן או לא, מלאכתו קלה. הוא פשוט יסביר שמראש לא היה סיכוי. אבל מה עם אלה שהאמינו שלסחורת האחדות והדרך השלישית כן יש ביקוש? האם יכול
להיות שמדובר, כמו שאומרים הכלכלנים, בבעית צד היצע? או שמראש זו הייתה אשליה?
המהירות שבה מפלגות נורות לאוויר העולם ואז נאלצות להתיישר עם מחנה הימין או השמאל, להצהיר נאמנות או להתחייב על מתווה
ואז להתאדות, מלמדות שייתכן שזה עוד לא הסיבוב של המסקנות. שכמו
בחירות 1973, עדיין יידרש סיבוב נוסף כדי שאדוות השוק של ההפתעה והמחדל יכו בביצורי המערכת הפוליטית הישנים וימוטטו אותם.
לטור המלא >>> https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/21349084