לא יודע להצביע לכם מי המדינה שתכננה ללכת להסכם עם ישראל, וברגע שתהיה חזקה מספיק - להפר אותו ולתקוף א

לא יודע להצביע לכם מי המדינה שתכננה ללכת להסכם עם ישראל, וברגע שתהיה חזקה מספיק - להפר אותו ולתקוף את ישראל. אך כל הסימנים מראים שמדובר בסוריה של ג'ולאני. הדבר מתאים לו כמו כפפה ליד.

​ניקח כמה נקודות מן העבר ונראה כי היה כבר תכנון דומה שהצליח לו: למבצע להפלת משטר אסד קדמה "הפסקת אש" שנמשכה כ-3 שנים, שבה איחד ג'ולאני את הפלגים הג'יהאדיסטים והזרים לכדי צבא מורדים מאוחד ומגובש. ברגע שזיהה את ההזדמנות - באדיבות ישראל שהחלישה את חיזבאללה - יצא בבליץ סוני עוצמתי שכבש במהירות את רוב שטחי סוריה והשתלט על ארמון הנשיאות. הדבר חזר על עצמו מול הכורדים בתחילת השנה.

​ארגונו של ג'ולאני נקרא בשם "היאת תחריר א-שאם" - המטה לשחרור א-שאם (סוריה הגדולה), הכוללת בתוכה חלקים מירדן, לבנון וישראל. גם כינויו, "ג'ולאני", נגזר משמה של רמת הגולן.

​צריך לזכור דבר אחד פשוט: מאחורי חזות החליפה והעניבה מסתתרת אותה הגברת בשינוי אדרת. הוא אולי שינה את מהלכיו טקטית ועובד מול העולם כמי ש"התמתן" וזנח את עברו, אך הוא לא השתנה אידיאולוגית. הוא אולי התנתק הצהרתית מאל-קאעידה, אך לא זנח את עקרונותיה.

​נקודה נוספת: המבחן אינו "המתינות" שמציגה סוריה החדשה למערב, אלא מה שנאמר במסגדים, במערכת החינוך, במבנה הצבא ובמוסדות המדינה. מפקדי הצבא ועברם, המושלים, המחנכים והמטיפים - כל אלה הם ברובם תוצר של 'ג'בהת אל-נוצרה', 'היאת תחריר א-שאם' ו'הצבא הסורי הלאומי' (גוף הנתמך על ידי טורקיה וקרוב רעיונית לתפיסות 'האחים המוסלמים'). במילים אחרות: מדובר במערכת שלטונית ומדינתית שהיא פרי תפיסות חמאס ואל-קאעידה.

​את רוב תפקידי המפתח בממשלה ובצבא ממלאים אנשיו של ג'ולאני, שבוודאי לא הפכו ביום בהיר מג'יהאדיסטים שזהו מרכז חייהם לאנשים "מתונים".

​כשנשאלתי לא פעם האם ג'ולאני רוצה שלום, עניתי שהוא מוכן לנרמל יחסים עם ישראל - ובלבד שזה ייתן לו זמן לשקם את סוריה, להתעצם צבאית, ולהכין תוכנית סדורה לכיבוש הגולן ולאחר מכן כיבוש ירושלים, בדרך להקמת ח'ליפות אסלאמית עולמית.

​חננאל אביב