סבסטיאן: לאו, היום זה היום שלך.

סבסטיאן:

לאו,

היום זה היום שלך. עשרות אלפים יתכנסו הלילה כדי לחלוק לך את הכבוד וההוקרה שמגיעים לך יותר מכל אחד. אבל היום הזה הוא לא יום עצוב. היום אנחנו צריכים לחגוג בגאווה את הדרך המדהימה שלך ואת כל מה שהשגת. מעבר לגביעים, לרגעי הקסם, לשערים... אני לא מאמין שיש היום אדם אחד בעולם כולו שייצר יותר אהבה, כבוד והערצה מאשר ליונל מסי.

הרגש שיצוף הלילה במונומנטל הוא טיפה בים לעומת אותו הרגש בדיוק שיזרום באותו רגע בכל קצוות תבל - בכל יבשת, בכל מדינה וכמעט בכל עיר בעולם. זה משהו ייחודי ובלתי ניתן להשוואה.

למעשה, אני לא חושב שיש אדם בעולם שהוא כל כך חייזר, ובו זמנית הדבר הכי אנושי שיש.

ליונל סקאלוני נולד במאי 1978. הוא היה בן חודשיים כשארגנטינה הוכתרה לאלופת העולם בפעם הראשונה. מאותו רגע ועד היום עברו כמעט 50 שנה. ובכל הזמן הזה שוחקו רק שני מונדיאלים בלי מראדונה או מסי. איזה טירוף, לא? איזה מזל יש לנו...

הצעירים אולי לא יודעים או לא זוכרים איך זה הרגיש אחרי שדייגו עזב את הנבחרת. הרגשנו שזה בלתי אפשרי לראות ולהרגיש שוב משהו דומה. אלוהי הכדורגל הלך, ומתי יגיע היורש? בכל פעם שמישהו הבריק על המגרש, היית חושב לעצמך – אולי זה הוא?

עברו רק 11 שנים, חודש אחד ו-23 ימים מהמשחק האחרון של דייגו ועד שאתה הגעת (שווה ערך לדקה וחצי במונחים של ביאת משיח). האם זה יכול להיות הוא? אפילו השם שלו מוטמע בתוך המילה משיח (Mesías). הוא אפילו שמאלי כמו דייגו. די נו - הוא ערך את הבכורה מול הונגריה? זו יד הגורל או יד המקרה?

ואז מגיע הסלאלום הגדול. והשער עם היד...
זהו זה. מקריות בתחת שלי.

ועכשיו אנחנו לא נשארים לבד. שניכם תמשיכו להיות נוכחים. בשמיים ובארץ. אנחנו נשארים עם שתי המורשות הגדולות ביותר שיש: הגאווה להיות ארגנטינאי והאמונה שהכל אפשרי. שצריך לקום ולהמשיך להילחם תמיד.

תודה לך לאו שלימדת אותנו להאמין. שהראית לנו שאפשר להיות הגדול מכולם ועדיין להישאר אדם חרוץ, מקצוען ומעל לכל צנוע.

העם הארגנטינאי יהיה אסיר תודה לנצח על הדרך שבה ייצגת את המדינה היפהפייה הזו בכל פינה בעולם.