״בחו״ל אני לא מסתיר שאני ישראלי, למה בארץ אני צריך להסתיר שאני דרוזי?!״: לוחם ונכה צה״ל דרוזי מגיב ל

״בחו״ל אני לא מסתיר שאני ישראלי, למה בארץ אני צריך להסתיר שאני דרוזי?!״: לוחם ונכה צה״ל דרוזי מגיב לתקיפת החיילים הדרוזים בת״א רק כי דיברו בערבית: לכל מי שמצדיק את התקיפה הזאת ולכל מי שמפיץ שנאה בגלל השפה הערבית, אני מבקש מכם רגע אחד של חשבון נפש. אני אדם, דרוזי מעוספיא, בן 24. ב־10.24 נפצעתי בזמן שהגנתי על המולדת שלנו. פציעה ששינתה לי את החיים והשאירָה אותי חודשים ארוכים בבתי חולים ובשיקום, עד לשחרורי מבית החולים לוינשטיין ב־5.25. אני עדיין משלם את מחיר הפציעה הזאת בכל יום, בגוף ובנפש. אני דרוזי, שפת האם שלי ערבית, ואני גאה בה בדיוק כמו שאני גאה להיות ישראלי. וכמו שאני לא מפחד לעמוד במדינה זרה ולהגיד בגאווה שאני מישראל, גם במדינה שלי אני לא צריך לפחד לפתוח את הפה ולדבר בשפת האם שלי. אני רוצה לשאול אתכם שאלה אחת: כשעמדתי להגן על המדינה, האם השפה שלי הפריעה למישהו? האם הדם שלי שווה פחות כי אני מדבר ערבית? איך יכול להיות שאדם שמוכן למסור את חייו למען המדינה צריך להרגיש זר בה רק בגלל השפה שבה הוא מדבר? אני לא מספר את הסיפור שלי כדי שתרחמו עליי או תודו לי. אני מספר אותו כדי שאולי בפעם הבאה, לפני שתכתבו תגובה מלאת שנאה, תעצרו לרגע ותחשבו על האדם שעומד מאחורי השפה הזאת. אני לא צריך להוכיח את הנאמנות שלי בכל פעם שאני מדבר ערבית. כבר שילמתי עליה בגוף שלי, ואני ממשיך לשלם את המחיר בכל יום. אבל תדעו משהו: גם מי שלא לבש מדים ולא נפצע זכאי לאותו כבוד בסיסי. אם אנחנו מספיק טובים בשביל לעמוד יחד בשדה הקרב, אנחנו מספיק טובים בשביל לעמוד יחד גם ברחוב. תעשו חשבון נפש. כי המדינה הזאת לא נבנית רק מהאנשים שמוכנים למות למענה, אלא גם מהאנשים שיודעים לכבד אחד את השני ולחיות בה יחד. אני גאה להיות דרוזי, גאה להיות ישראלי, ולא מתכוון להתנצל על אף אחת מהזהויות שלי. בחו״ל אני לא מסתיר שאני ישראלי. ובישראל אני לא אמור להסתיר שאני דרוזי.
t.me/danielamram3