‏להלן סיפור על השופט יוסף אלרון.

‏מיד עם פרישתו משיפוט בגיל 70, מדי יום שלישי עולה אלרון על רכבת מחיפה לתל אביב והולך ברגל 2-3 קילומטרים כדי להקליט את עצמו קורא ספרים, כדי להנגיש אותם לעיוורים.

‏הוא עבר בחינה שבודקת את התאמתו לקריינות, ונמצא מתאים עקב קולו הרדיופוני. ומאז מדי יום שלישי, גם בגשם וגם תחת איומי טילים ובמלחמה מול איראן, הוא מתנדב בספריה לעיוורים.

‏והכל בצניעות בלי שום יח״צ או לקיחת קרדיט.

‏גיליתי את זה במקרה, והחלטתי בזמנו שלא לפרסם ולאפשר לו להמשיך לקיים מצווה בהצנע.

אבל נראה לי שבנסיבות העניין ראוי שהמידע הזה על הליכותיו יהפוך לנחלת הכלל.