מבלי להתייחס עכשיו להסכם הפסקת האש עם לבנון, שעדיין לא ברור אם וכיצד ייושם בשטח, העובדה שישראל התקפלה פעמיים בתוך שלושה ימים (כפי שמסתמן כרגע) מהצהרות והחלטות לגבי תקיפה בדאחייה, היא נזק מדיני משמעותי. אם נתניהו לא התכוון לתקוף או לא יכל לעמוד בלחץ של טראמפ, עדיף היה לוותר מראש על ההצהרות הלוחמניות.
אני מבין את המורכבות מול האמריקנים, ומודע היטב לכך שהכי קל להתיישב על המקלדת ולכתוב שצריך להפציץ את כל העולם; אבל שלא יהיה ספק - המסר שאיראן וחיזבאללה קיבלו מההתקפלות הכפולה של ישראל הוא אירוע מזיק.
המסקנה המתבקשת שלהן היא שארה"ב מורתעת ושישראל מורתעת באמצעותה, וזה יוביל, בסבירות גבוהה, לא לרגיעה אלא להקצנת עמדות איראנית והסלמת המצב בשטח, כדי לחלץ מטראמפ, שמקרין חולשה מתמשכת בשבועות האחרונים, הסכם חלש ומחורר עוד יותר.
בכנות, קשה לקבוע היכן בדיוק עובר הקו שבו השמירה על היחסים המיוחדים עם הנשיא טראמפ - נכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה שנתניהו הצליח לבנות - הופכת למשנית לאינטרסים אחרים של ישראל; אך נראה לי שבאירוע הנוכחי הקו הזה נחצה. גם הממשל האוהד ביותר שהיה אי פעם בוושינגטון חייב לדעת שלישראל יש קווים אדומים - ושהיא עומדת עליהם.