אלה הם, להבנתי, כללי המשחק הנוכחיים בלבנון, כולל הנקודות שבהן ישראל שינתה מדיניות בעקבות ההסכם בין ארה"ב לאיראן, ואלה שלא היה בהן שינוי מדיניות:
- מחבלים בתוך שטח הקו הצהוב (כ-5 עד 10 ק"מ בעומק לבנון): צה"ל תוקף באופן יזום. אין שינוי במדיניות.
- מחבלים במרחב שבין הקו הצהוב לליטני: צה"ל תוקף רק בתגובה לירי או לאיום מיידי. שינוי מדיניות לעומת המצב הקודם שכלל תקיפות יזומות. על פי הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון מחבלים אלה מחויבים לסגת מצפון לליטני, ועצם נוכחותם במרחב זה מהווה הפרה.
- תקיפות מצפון לליטני: הסרת איומים מתהווים ומאמצי התעצמות, לא באופן גורף ואוטומטי - כל תקיפה מצריכה אישור של דרגים בכירים. בנוסף, תקיפות עומק בתגובה להפרות של חיזבאללה, כפי שראינו הלילה בבקעת הלבנון. לא ברור עד כמה בנקודה הזו המדיניות נשארה זהה ללפני ההסכם בין ארה"ב לאיראן, או שיש שינוי בקריטריונים בגלל הלחץ האמריקני.
- דאחיה: תקיפות ממוקדות (חימושי SDB שאינם מקריסים בניינים אך כן הורגים אם המודיעין מדויק) במקרה של ירי לשטח ישראל. אין שינוי מדיניות.
- נוכחות ישראלית בלבנון: אין נסיגה ואין תפיסת שטחים חדשים.
שורה תחתונה: היענות ישראלית מוגבלת ללחץ האמריקני. זה לא נכון לומר שאין לו השפעה ושאין שום שינוי, אבל גם הדיווחים על נצירת אש גורפת כתוצר כביכול של ההסכם בין ארה"ב לאיראן, רחוקים מלהיות מדויקים.