בתקופה האחרונה ניכרת עלייה משמעותית בקצב התקיפות של צה"ל ברצועת עזה. זה קורה על רקע הצטברות מודיעין בנוגע למאמצי התעצמות גוברים של חמאס, ועל רקע וטו של ממשל טראמפ על פעולה נרחבת למיגור ארגון הטרור.
בהקשר הזה צריך לומר: במשך תקופה לא מבוטלת היה לישראל "צ'ק פתוח" מהממשל לחיסול חמאס והיא בחרה לא לפדות אותו - כל פעם מטעמים אחרים.
ההחלטות הללו של הדרג המדיני לדחות פעם אחר פעם את תמרון ההכרעה, כולל ההחלטה לתעדף את שחרור החטופים על פני חיסול חמאס, היו לגיטימיות, ולכל החלטה באופן נקודתי אף היו צידוקים כבדי משקל.
עם זאת, כמכלול מצטבר מדובר בטעות אסטרטגית, שהביאה את הממשלה לסוף כהונתה מבלי שמימשה את הבטחתה המרכזית, שאף עוגנה בהחלטת קבינט: לחסל את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס.
נכון, חמאס מוכה, חבול והוא צל של עצמו, ששולט בקושי ב-30% משטח הרצועה; אבל המפלצת עודנה על הרגליים, ומי שחושב שהיא לא תלך ותגדל עד שתוכל לאיים שוב על מדינת ישראל - משקר קודם כל לעצמו.