הסיכוי ליישום "מפת הדרכים" של מועצת השלום של הנשיא טראמפ מת היום עוד בטרם נולד.
חמאס לא יסכים להחליף את מנגנון הפייק-פירוז שנכלל בנוסח המקורי של המסמך - במסגרתו הוא נדרש רק למסור את הנשק לאחסון תחת השגחה של גורמים עזתיים מקומיים - במנגנון הפירוק מנשק האמיתי שעליו סיכמו היום רה"מ נתניהו וג'ארד קושנר, לפיו חמאס נדרש למסור את הנשק להשמדה תחת פיקוח צבאי אמריקני.
בנוסף, בין ישראל למועצת השלום יש עדיין שורה של אי הסכמות בסוגיות מהותיות - לא רק עניין החיסולים, אלא למשל סוגיית הקשר הסימביוטי בין תהליך הפירוק מנשק לנסיגות של צה"ל.
גורם במועצה אומר הערב כי לא יתבצעו שום נסיגות מרצועת עזה לפני שתהליך הפירוז יושלם, אך בסביבתו של רה"מ נתניהו מתעקשים כי לא יתבצעו שום נסיגות בכלל - גם לא בתוך רצועת עזה - לפני שהתהליך יושלם. לכאורה, הבדל מילולי קטן, אך בפועל כזה שמשקף פער משמעותי.
כך או אחרת, לב העניין היה ונותר פירוק הנשק. חמאס שאינו חמוש חדל מלהיות חמאס - ההתנגדות החמושה היא ליבת קיומו. האמריקנים מאמינים שהם יכולים לגרום לו לוותר על כך, וכל עוד מועצת השלום מתייצבת מאחורי מנגנון פירוק אמיתי - יש לתת לה צ'אנס.
אם יתברר שטעינו והיוזמה תצליח, ישראל תהיה הראשונה לברך עליה; ואם לא - ינתן אור ירוק לחידוש הפעילות הצבאית העצימה נגד חמאס. לכן, ממצב של ווין-ווין עבור ארגון הטרור העזתי, רה"מ נתניהו הצליח היום להפוך את הקערה למצב של ווין-ווין עבור ישראל.