‏עריקים ברשות סבא ‏  ‏הטור השבועי של עמיחי אתאלי ‏שלושה נכדים של אריה דרעי מוגד

‏עריקים ברשות סבא
‏ 
‏הטור השבועי של עמיחי אתאלי

‏שלושה נכדים של אריה דרעי מוגדרים ברגע זה עריקים משירות צבאי. שלושה נכדים של סבא אריה לא התייצבו לצו ראשון. שלושה זוגות הורים – הילדים של אריה דרעי – לא ליוו את בניהם בבוקר אחד טעון, מלא התרגשות, גאווה ופחד, אל האוטובוס. שלושה נכדים לא קיבלו את ההזדמנות לדבר עם סבא אריה במשך שעה אחת ביום – ובחלק מהיחידות שעה אחת בשבוע – בשעת ט"ש.
‏ 
‏שלושה נכדים של אריה דרעי הם ברגע זה ממש עבריינים במנוסה מפני צו מעצר. ובזמן שהנכדים שלו מתחמקים מהחוק, סבא אריה יושב בקבינט המדיני-ביטחוני ומנהל את המלחמה של כולנו.
‏ 
‏בואו נעזוב לרגע את הוויכוח האידאולוגי. נניח, לצורך הטיעון, שהנכדים האלה באמת לומדים תורה יומם ולילה. נגיד שהם לא קמים מהגמרא, שהם עילויי הדור, שתורתם אומנותם במובן הכי מזוקק של המילה. נניח. זאת רק הנחה, כי הסטטיסטיקה אומרת שרוב אלה הרשומים כבני ישיבות לא באמת לומדים במשרה מלאה. אבל שוב, נניח שנכדיו של אריה דרעי קורצו מחומר אחר.
‏ 
‏גם בהינתן ההנחה הזאת, יש סוגיה אחת שאי אפשר להרפות ממנה: אריה דרעי, האם זה נראה לך נורמלי שאתה וצאצאיך פטורים לגמרי מהמאמץ המלחמתי, ובכל זאת אתה יושב בקבינט המדיני-ביטחוני? הקבינט הוא הפורום החשוב והמשמעותי ביותר שמעצב את פני המערכה. שם מתקבלות החלטות הרות גורל, החלטות שבקצה שלהן ישנם חיילים שמסכנים את עצמם, שחלילה נפצעים ונשארים נכים לשארית ימיהם, וחיילים שנופלים בקרב וחיי המשפחות שלהם ישתנו לנצח.
‏ 
‏אי אפשר שלא לשאול: אריה דרעי, אתה באמת מרגיש שזה סביר? האם הגיוני בעיניך שהמשפחה שלך פטורה לגמרי מהמאמץ הקיומי של העם היהודי בארצו, אבל אתה תהיה זה שמנהל אותו? אתה הרי לא יודע כלום על המחיר. אתה לא יודע דבר על הדאגה, על חוסר השינה בלילות, על האימה המצמיתה מפני כל דפיקה בדלת או רכב זר שנעצר ליד הבית. אתה חסין מפני כל אלה. ובאותה נשימה – אתה יושב בחדר סגור ושולח למלחמה את הנכדים של כל עם ישראל. של כולם, חוץ משלך.
‏ 
‏בשביל להבין את גודל העיוות, מספיק להסתכל על גדי איזנקוט. על סיפור הגבורה הטרגי, המדמם, שלו – שהוא תמצית הישראליות הערכית. איזנקוט ישב בקבינט כשהוא יודע שהבן שלו, וגם שני אחייניו, נלחמים ברגע זה ממש בחזית. כולנו יודעים איך זה נגמר. זה המוסר המנהיגותי המינימלי: מי שמקבל החלטות על חיים ומוות, שותף לגורל של האנשים שהוא שולח אל האש.
‏ 
‏והאירוע המעוות הזה אינו אשמתו של דרעי בלבד, השאלה הזאת צריכה להיות מופנית גם אל ראש הממשלה: תגיד, בנימין נתניהו, זה הגיוני בעיניך? האם זה מתקבל על הדעת שסביב שולחן קבלת ההחלטות הרגיש ביותר במדינת ישראל, בחדר שבו נחרצים גורלות, יושב אדם שמרגיש בסדר גמור עם העובדה שאין לו, ולא יהיה לו, שום קשר אישי למחיר המלחמה?
‏ 
‏דיווחים שיוצאים מתוך ישיבות הקבינט מספרים שלא פעם דרעי מתעקש. הוא דורש לא להרפות, מסביר שצריך להכות מדרום ולאגף מצפון, וטוען שזאת מלחמת אין-ברירה. והוא ממש צודק, זאת באמת מלחמת אין-ברירה. אין ברירה לכל יהודי שיש לו לב, שיש לו אכפתיות, שיש לו שמץ של שותפות גורל עם הארץ הזאת ועם העם שלנו. לנו אין ברירה. אבל לנכדים של אריה דרעי יש המון ברירה. ולסבא שלהם אין שום בושה.

https://t.me/yediotnews25