דפנה ליאל:
נותר אחוז אחד לספור.
אז איך אפשר לסכם?
אלי כהן התברג במקום הראשון בזכות עבודת שטח מטורפת. אוחנה ולוין שמזוהים עם המאבק במערכת המשפט ישר אחריו.
אופיר כץ נותן את הדרמטי הגדול ביותר למקום ה-5 עם לא מעט חוקים חברתיים. גוטליב במקום ה-12 - פחות ממה שרצתה אבל שרדה.
אלמוג כהן החדש היחיד שנכנס ברשימה הארצית ועוד לעשירה.
מבחינה אידיאולוגית או סגנונית אין באמת הבדלים גדולים אל מול הפעם הקודמת - מבחינת נאמנות, נתניהו לא הצליח בחיסולים ונותרו לו כמה כיסי עצמאות ברשימה כמו ביטן במקום ה-13.
למפקדים החרדים יש כמה הצלחות נאות (ביסמוט וביטן) אבל מילביצקי בחוץ.
גמליאל רק במקום ה-18, ברקת במקום ה-16 וייתכן מאד שידחק לעשירה הרביעית אם נתניהו ישתמש בסמכות לקבוע את מיקומי אנשי תקווה חדשה.
אפי נווה על משבצת מישור החוף - לא מקום ריאלי אבל בהחלט אירוע שמלמד משהו על המפלגה והלך הרוח בה.
בקיצור - אין הרבה חדש תחת השמש.