"כמו כולכם גם אנחנו, הנהלת מפלגת נעם, קמנו הבוקר לנתוני האמת והופתענו מאוד למראה תוצאות האמת אל מול התחזיות שהצגנו והציפיות שפיתחנו לאורן... יתכן שטעינו. יתכן שנתנו משקל יתר לנתונים מסויימים על פני נתונים אחרים ואת כל זה אנחנו עכשיו מתחקרים ומנסים להבין. אנחנו נעמיק בחשבון הנפש שלנו, בבדק הבית שלנו, נתקן את כל מה שדרוש תיקון."
— אבי מעוז, יו"ר מפלגת נעם במכתב לתומכי ופעילי המפלגה.
קודם כל, זה משמח לראות אדם שבא ואומר בכנות לבוחריו שכל התכנית שלו נכשלה, ושנעשו טעויות בכל האסטרטגיה ובהבנת המציאות, ושהוא מודה בענווה שאין לו מושג איך זה קרה.
זה גם גורם לחשוב (כפי שאני חושב באמת), שהאסטרטגיה של נעם לא הייתה המשחק הציני של המחשת רצינות הבוחרים עבור סבבי המו"מ הבאים בבחירות עתידיות. אני חושב שהם באמת האמינו שהם עוברים (או שיש להם לפחות סיכוי לכך), והם גייסו את הבוחרים על דעת כן.
אני מציע כאן עבור הסבר של הכישלון שלהם בשני נושאים קריטיים:
1. הישענות על סקרי עומק ופרשנות שגויה שלהם.
2. אי הפנמת חשיבות הגוש לבוחרים של המפלגה.
החלקלקות המתעתעת של סקרי עומק
בתור בוגר של מפלגת זהות מבחירות 2019, אני יכול להגיד לאבי מעוז כבר עכשיו מה הייתה טעות היסוד שלהם. הטעות המרכזית הייתה הלקיחה ברצינות של סקרי עומק, והמחשבה שאפשר לתרגם תמיכה אמורפית בסקרי עומק באופן חלק וישיר לקולות בקלפי.
בעלון הזה שהבאתי לעיל כתוב שבשלושה סקרי עומק יש 6% שחושבים להצביע לנעם, אבל "חושבים להצביע" זה לא "מתכוונים להצביע", וגם "מתכוונים להצביע" - זה רק כל עוד די ברור למי שמצביע שהיא תעבור את אחוז החסימה.
"תמיכה" בסקרי עומק זה בכלל נתון שאין לו שום משמעות אלקטורלית. תמיכה במפלגה - זה כמו לומר שאתה תומך ברעיונות שלה. גם ישראל תומכת באוקראינה במלחמתה עם רוסיה. האם אוקראינה כבר ראתה מהתמיכה הזאת הרבה משלוחי נשק?
אחוז החסימה הוא קיר ברזל
פייגלין בזמנו דיבר הרבה על "אחוז החסימה שבלב" ועל כך שצריך לשבור את הפחד מאחוז החסימה. כל הדיבורים האלה מתרסקים על הקיר של אחוז החסימה ולא עוברים אותו, כי הפחד של המצביעים מאחוז החסימה הוא רציונלי לחלוטין.
אנשים לא מעוניינים לזרוק את הקולות שלהם לפח, ולכן גם אם הם תומכים במפלגה כלשהי בוואקום, הם לא מוכנים לתמוך בה בקלפי אם הם לא משוכנעים שהקול שלהם ייספר וישפיע.
הזלזול בגוש
הטעות האסטרטגית האחרת של נעם היא, כמובן, הזלזול שלהם בגוש ובמחיר של התבוסה - זלזול שהבוחרים שלהם לא חלקו אותו, והם היו צריכים להבין את זה.
זה הגיוני לגמרי עבור מפלגה לחשוב שהתרומה שלה היא ייחודית וקריטית מספיק על מנת להצדיק סיכון לכל שאר המפלגות "במחנה". הרבה פעמים צריך קצת מהתחושה הזאת כדי בכלל להעז להיכנס לפוליטיקה.
מה שלא הגיוני - זה לחשוב שהבוחרים שלך שותפים לתחושה הזאת באותה מידה. בוחרי נעם אולי מסכימים בכל ליבם עם הדגשים שמפלגת נעם מדגישה, אבל רובם המוחלט לחלוטין לא הסכימו עם זה שבלי נעם שום דבר בעצם לא משנה יותר.
החרדה שלהם שזריקת קולות בבחירות תוביל לפגיעה בגוש שלהם (וכולנו יודעים לאיזה גוש הם משתייכים) הובילה לכך שרובם המוחלט הצביעו בסוף למפלגות אחרות, וכך נעם התעוררו בבוקר עם 8,000 קולות במקום 80,000 או 180,000.