תראו כמה עובדים קשה לחסל אותי
טוב, תקשיבו , כי הגעתי למסקנה שאין לי ברירה. אני חייב לעבור לשמאל!
אחרת, לפי איך שזה נראה, הרדיפה הזאת לא תיגמר לעולם.
אחרי שהצליחו להוציא אותי מהמשטרה, עכשיו, הם עוברים ליעד הבא: לחסל את העמותה החסד שעוזרת ללוחמים וחיילים !
אתמול מתקשר אליי הכתב דניאל אלעזר מכאן 11 ומתחיל לזרוק לעברי האשמות תלושות על העמותה.
עכשיו תקשיבו טוב מי האיש שבא לבדוק לנו את היושרה.
מדובר בעיתונאי כאן 11 (כן כן אתם משלמים לו משכורת) שדניס ומישל ניצחו בבית משפט על ששיקר בכתבה עליהם ופירסמו עליו תיעוד שבו לכאורה הסכים לקבל 200 אלף שקל כדי לרדת מכתבה מכפישה על אדם.
והאיש הזה בא ללמד אותי מה זאת יושרה?!
זה כמו לשלוח את בני סלע לעשות תחקיר על ביטחון נשים!
אבל חכו, כי פה מתחיל החלק הכי מטורף.
בתחילת השיחה אני אומר לו: דניאל, בוא נעשה עסקה!
אתה תראה לי תחקיר שלך על העמותה עומדים ביחד
שאספו ארבעת מיליון השקלים למען עזה,
על מיליון וחצי השקלים שיאיא פינק גייס למען חווארה, ועל מקורות המימון של המחאות בקפלן.
ובתמורה? אני יושב איתך פנים מול פנים, פותח בפניך את כל המסמכים של העמותה ועונה לך על כל שאלה!
עשינו עסק?
עכשיו תחזיקו חזק בכיסא.
אתם יודעים מה הייתה התשובה של העיתונאי החוקר?
״לא שמעתי על הדברים האלה״!
שמעתם?!
מיליונים לעזה? לא שמעתי!
מיליון וחצי לחווארה? לא שמעתי!
מאות מיליונים שמיוחסים למימון המחאות? לא שמעתי!
אבל על עמותה פצפונת שעוזרת לחיילים בודדים, קונה ציוד ללוחמים ודואגת למי ששומרים על המדינה?
אההה! על זה הוא שמע! את זה חייבים לחקור!
תגידו לי, אתם קולטים את גודל הצביעות?!
וככה מצאתי את עצמי במשך עשרים דקות מתווכח איתו על טענות שלדעתי מעוותות את המציאות, על דברים שהוצאו מהקשרם ועל האשמות שאני דוחה לחלוטין.
ואתם יודעים מה? במקום שאני אספר לכם מה היה שם, אני פשוט אשמיע לכם 5 דקות מתוך השיחה. תשפטו בעצמכם!
ודניאל, יש לי גם מסר אישי אליך:
אני לא מתכוון לשתוק. אני לא מתכוון להתקפל. ואני לא מתכוון לתת לאף אחד לפגוע בחיילים שאנחנו עוזרים להם.
אתם יכולים לרדוף אותי כמה שאתם רוצים.
אבל כשאתם עוברים לפגוע במפעל של נתינה למען הלוחמים שלנו, מבחינתי עברתם את הגבול.
אז דניאל התחלנו!