על חילופי שלטון, או מדוע 15 שנות נתניהו בשלטון אינן מפריכות את היותה של ישראל דמוקרטיה הנה שיעור קצר

על חילופי שלטון, או מדוע 15 שנות נתניהו בשלטון אינן מפריכות את היותה של ישראל דמוקרטיה

הנה שיעור קצר במשפט ובמדע המדינה בנושא חילופי שלטון.

כשמתווכחים אם במדינה קיימת תחלופת שלטון, רבים בוחנים את מספר השנים שבהן השלטון נמצא בידי אותו אדם.

אבל זו טעות. האנשים האלה מגדירים את המושג „תחלופת שלטון” על פי התוצאה, במקום לבחון את מבנה המערכת.

זו אותה טעות כמו לנסות לקבוע אם קיימת תחרות בשוק לפי נתח השוק של השחקן המוביל.

כלכלנים הוכיחו מזמן שזהו מבחן שגוי. בכלכלה קיים המושג contestable markets — שווקים בני־תחרות.

כאשר הכניסה לשוק חופשית, גם מונופוליסט מתנהג כמעט כמו מתחרה, משום שכל העלאת מחירים או ירידה באיכות יגרמו מיד לשחקנים חדשים להיכנס לשוק. שליטה ממושכת של מונופוליסט במערכת כזאת אינה מעידה על היעדר תחרות, אלא דווקא על תוצאתה: פעם אחר פעם הוא עומד באיום הכניסה של מתחרים חדשים.

לכן, היעדר תחרות אינו נקבע על פי משך השליטה של שחקן מסוים, אלא על פי חסמי הכניסה. צריך לבחון את המוסדות והמנגנונים המסוימים שחוסמים את הגישה לשוק.

בפוליטיקה זה עובד באותו אופן. חוקרי מדע המדינה בני זמננו מגדירים דמוקרטיה כמערכת שבה מפלגות יכולות להפסיד בבחירות.

ליתר דיוק, מדובר במערכת המאופיינת באי־ודאות ממוסדת: הכללים ידועים מראש ויציבים, אבל התוצאה אינה ידועה מראש.

לכן השאלה אינה אם המנהיג התחלף, אלא האם הוא יכול היה להתחלף. ההסתברות שהשלטון המכהן יפסיד צריכה להיות ממשית, ולא אפסית.

אבל איך מודדים את זה? חוקרי מדע המדינה כתבו כרכים שלמים בנושא: כדי להעריך את הסיכוי לחילופי שלטון, צריך לבחון את המבנה ואת ההליכים שקובעים את תוצאות הבחירות עוד לפני שהן מתקיימות.

אלה השאלות שאנחנו צריכים לשאול:

* מי רשאי להירשם כמועמד בבחירות?

* מי סופר את הקולות, מי מפקח על הספירה ומהי האחריות על זיופים?

* מי מכריע בסכסוכים הקשורים לבחירות?

* למי ניתנת גישה לשידורים לצורכי תעמולת בחירות?

וכן הלאה.

השאלות הפרוצדורליות האלה הן לב לבה של הפוליטיקה. לא עניין טכני, אלא המהות עצמה. אם אתה שולט בהליך, אתה יכול לקיים בחירות „חופשיות” לכאורה, ובכל זאת לקבוע מראש את תוצאותיהן.

לכן, במדע המדינה המודרני וגם במשפט, תחלופת שלטון נבחנת על פי המוסדות שמשאירים את השוק הפוליטי פתוח, ולא על פי מספר השנים שבהן אדם מסוים נמצא בשלטון.

חוקרי מדע המדינה מכנים זאת open access order — „סדר של גישה פתוחה”.

מהם המרכיבים העיקריים שלו?

* הזכות להקים ארגון פוליטי — מפלגה, קואליציה או תנועה ציבורית.

* הזכות להתמודד בבחירות.

* הזכות להצביע.

* הזכות לנהל תעמולה.

המהות של „סדר גישה פתוחה” היא שכל הזכויות האלה צריכות להינתן על פי קריטריונים אובייקטיביים ואחידים, ולא בחסדיו של השלטון.

בואו נבחן את המרכיבים העיקריים בישראל.

### ראשון: כניסה חופשית למועמדים ולמפלגות

חסמים לרישום מפלגות הם אחד הכלים המרכזיים של משטרים אוטוריטריים. ברוסיה אין צורך לזייף כל קול; מספיק פשוט לסרב לרשום מועמד לא רצוי בטענה שלא עמד בדרישות החתימות.

בישראל, החלטות של ועדת הבחירות המרכזית לפסול מועמדים נתונות לביקורת של בית המשפט העליון, והוא מבטל אותן באופן שגרתי. למפלגות השמאל אין בעיות רישום שיטתיות שאינן קיימות גם אצל מפלגות הימין.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

### שני: מידע עצמאי

בוחר יכול להעניש את השלטון רק אם הוא יודע על מה להעניש אותו.

האם בישראל יש גישה למידע ביקורתי כלפי השלטון המכהן? בהחלט כן. כלי התקשורת המרכזיים בישראל מותחים ביקורת חריפה על ראש הממשלה במשך שנים. ביבי עצמו ופוליטיקאים אחרים מהימין מתלוננים ללא הרף על התקשורת.

זהו מדד אמין: מי ששולט בתקשורת אינו מתלונן עליה.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

### שלישי: זכות בחירה כללית וספירה הוגנת

כל האזרחים רשאים להצביע, לרבות קבוצות שעשויות להתנגד לשלטון הנוכחי — למשל ערבים, האליטות האשכנזיות, עולים חדשים וכן הלאה, אף שבאופן תיאורטי היה לשלטון אינטרס לשלול מהם את זכות ההצבעה.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

### רביעי: מגרש משחקים שוויוני

ההבדל בין משטר אוטוריטרי תחרותי לבין דמוקרטיה אינו בעצם קיומן של בחירות, אלא במידת ההטיה של המגרש: למי יש גישה לכסף, לזמן שידור ולמשאבי המדינה.

ומה קורה בישראל? מימון המפלגות מכספי ציבור והקצאת זמן השידור לתעמולת בחירות נקבעים על פי נוסחה, ולא על פי מידת הנאמנות לשלטון.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

### חמישי: חופש ההתכנסות והפעילות המפלגתית

בחירות מקדימות, ועידות מפלגתיות, פילוגים, מיזוגים והפגנות המוניות — כל אלה קיימים בישראל ללא ספק, מתנהלים בגלוי ולעיתים באגרסיביות רבה.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

### שישי: חינוך

זהו מוסד שאינו מובן מאליו, אך הוא יסודי. תחלופת שלטון מחייבת אזרחים המסוגלים לדמיין חלופה. חברה שמחנכים אותה מילדות לכך שאין חלופה, לא תשתמש גם בבחירות שהן פתוחות מבחינה פורמלית.

זה עניין חשוב מאוד. אני כותב שוב ושוב על האוניברסיטאות לא מתוך עניין אישי בלבד — אף שגם הוא קיים.

מערכת החינוך בישראל נשלטת, כמובן, בידי השמאל, וזאת בכל הרמות.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

### שביעי: הכללים האלה אינם מגינים על עצמם

דמוקרטיה יכולה לשמר את עצמה רק כאשר אזרחים מסוגלים להתארגן ולפעול יחד נגד ניסיון של השלטון להפר את הכללים, גם אם הם תומכים בשלטון הזה בכל יתר הנושאים.

ומה בישראל? הביטו בהפגנות ההמוניות של 2023 נגד הרפורמה המשפטית. בלי קשר לעמדתכם כלפי הרפורמה, זהו מקרה קלאסי של התארגנות אזרחית מתואמת.

המנגנון הזה עובד, וקיומו חשוב הרבה יותר משם המשפחה של ראש הממשלה.

מסקנה: השלטון המכהן בישראל אינו שולט במרכיב הזה.

אם ביבי אינו מוצא חן בעיניכם, הבעיה אינה היעדר אפשרות לחילופי שלטון, אלא העובדה שמתנגדיו עדיין לא הצליחו לשכנע מספיק בוחרים שהם טובים יותר ממנו.

זה אולי מתסכל אתכם, אבל כך בדיוק נראית דמוקרטיה.

צריך לדייק יותר, חבר'ה.
(פרופ' למשפט קייט ליטבק)