אני מפסיקה לשתוק. — רק נטו חדשות בטלגרם בטלגרם

אני מפסיקה לשתוק. בית הספר אמירים בחולון ומשרד החינוך הפקירו את הבן שלי, והפכו ילד בכיתה ד' לבייביסיטר של המערכת.

כשהבן שלי היה בגן חובה, נלחמתי עליו. הרגשתי בתור אמא, בצורה החד-משמעית ביותר, שהוא עדיין לא מוכן מבחינה רגשית לעלות לכיתה א'. עברתי שתי ועדות רשמיות, התחננתי להשאיר אותו שנה נוספת בגן וסורבתי. נציגי המערכת דחו את החששות שלי, כפו את עלייתו לכיתה א', והבטיחו לי חגיגית: "אל תדאגי, הוא יקבל את כל המענה הרגשי והראוי מצוות בית הספר".
היום, כולם רואים את התוצאות של ההחלטה הכושלת שלכם. הבטחתם מענה? המציאות היא סיוט יומי.
הבן שלי רק בכיתה א׳ בוכה במהלך שעות הלימודים, שוב ושוב. הוא נסער, חושש, ואיש מהצוות החינוכי לא מספק לו את התמיכה או ההגנה שהבטחתם. במקום שאיש צוות מקצועי ירגיע אותו, בית הספר מצא "פתרון" קל ובלתי נתפס: בכל יום הם שולפים את אחיו הגדול, תלמיד בכיתה ד', מהכיתה שלו ומזעיקים אותו כדי שירגיע את אחיו הקטן.
זו לא רשלנות זמנית, זו שיטה יומיומית. המצוקה לא נגמרת שם. הבן שלי חושש ללכת לבדו מהכיתה לשער בית הספר בסוף היום. כשביקשתי שאחד מאנשי הצוות ילווה אותו כדי להעניק לו תחושת ביטחון, נדהמתי לגלות שבית הספר קיבל החלטה חד-צדדית בלי ליידע אותי ובלי לשאול את דעתי: הם קבעו שאחיו הגדול בכיתה ד' הוא זה שילווה אותו, גם בימים שהאח מסיים את הלימודים שעה מאוחר יותר!
אני כותבת את הדברים האלו בפנים גלויות ובלי להסתתר מאף אחד: לא מעבירים את נטל האחריות והתפקיד של הצוות החינוכי על ילד בן 9! הבן הגדול שלי הוא תלמיד, הוא לא הסייע של בית הספר, לא המאבטח שלכם, ולא פתרון זול לחוסר המקצועיות שלכם. כפיתם עלינו לעלות לכיתה א'? תתמודדו ותנו לילד את המענה המקצועי שהתחייבתם לו בוועדות!
הילד שלי חוזר בכל יום נסער ובוכה בגלל הניכור וההפקרה הזו.
אני דורשת ,מאגף החינוך ומפיקוח משרד החינוך להתערב עוד היום. קחו אחריות על ההחלטות שלכם, החזירו לילדים שלי את הביטחון שמגיע להם, ותפסיקו להפיל את המחדלים שלכם על הכתפיים של הילד הגדול שלי. לא אשתוק ולא אעבור לסדר היום!